סכמות להולכת קולות בסגנון כלי מקלדת

להלן כמה סכמות (schemata) להולכת קולות בסגנון כלי מקלדת. חלקן תבניות נפוצות המצדיקות תשומת לב מיוחדת ושינון. אחרות דורשות הולכת קולות או הכפלות החורגות מברירת המחדל. בכל מקרה, כדאי לזכור אותן כדי להיעזר בהן בהלחנה ובעיבוד, וכן בזיהוי תבניות מקובלות. חלקן יועילו גם בהולכת קולות בסגנון כוראל.

חילוף קולות

חילוף קולות (voice exchange) מתרחש כאשר קווי המלודיה והבס מחליפים ביניהם גבהי צליל במהלך הארכה קונטרפונקטית פשוטה. למשל, במהלך T1 D2 T3 הבס מתחיל בדו (do) ומסתיים במי (mi). בחילוף קולות המלודיה נעה בכיוון ההפוך: מתחילה במי ומסתיימת בדו. בתבנית נפוצה זו אפשר להשתמש באקורד V^6/4, V^4/3 או VII^6/3 עבור D2:

השימוש בתבנית חילוף קולות זו מבטיח הולכת קולות חלקה לאורך ההארכה.

שימו לב שפה (fa) באקורד המעבר D2 בדוגמה השנייה — דיסוננס פונקציונלי — אינו נפתר מטה למי (mi). הדבר מותר משום שמי נדרש בקו הבס אך אסור להכפילו, ומשום שהקונטרפונקט החלק בין הקולות החיצוניים ותנועת הקולות הפנימיים בצעדים מפצים על החספוס שעשוי להישמע עקב הדיסוננס שלא נפתר.

אפשר להשתמש בחילוף הקולות גם עם אקורד תחליף D4. שימו לב שהקולות העליונים זהים בדיוק לאלה שבשימוש ב־V^6/4 עבור D2.

אפשר להשתמש בתבניות אלה במז׳ור ובמינור ולטרנספז אותן לכל טונליות. אפשר גם להפוך את כיוונם של חילופי הקולות עם D2: T3 D2 T1. אפשר להשתמש בהם גם להארכת S ו־D, למשל S4 T5 S6 או D5 S6 D7.

דצימות מקבילות

למהלך Do–re–mi בבס מתלווה לעיתים קרובות גם mi–fa–sol במלודיה, היוצר דצימות מקבילות (parallel tenths).

גם כאן, כמו פה (fa) בחילוף הקולות עם D2, פה במלודיה הוא דיסוננס פונקציונלי שאינו נפתר. שוב, הולכת הקולות חלקה כל כך שהיא גוברת על הצורך בפתרון הדיסוננס הפונקציונלי.

גם בתבנית זו אפשר להשתמש במז׳ור או במינור, בכל טונליות ובכיוון ההפוך. כמעט תמיד משתמשים בה באקורד V^4/3 עבור D2.

מהלך השמפניה

אף ש־T(1 D2p 3) הוא ליווי תקין בהחלט ל־mi–fa–sol במלודיה, דרך מעניינת יותר — וגם מורכבת יותר — להרמן מלודיה זו היא T1 S6 T3, שאותו כינה התאורטיקן Gene Biringer מהלך השמפניה (champagne progression). לדבריו, זהו ״המהלך שבו משתמשים כשרוצים להרשים בדייט״.

מהלך השמפניה נאה מאוד, אך יש לטפל בו בזהירות. השתמשו בו רק עם mi–fa–sol או me–fa–sol במלודיה, ותמיד בהולכת הקולות שלהלן. שימו לב להכפלה החריגה של צליל הבס — la/le — באקורד S6.

במהלך השמפניה הרגיל שלעיל משתמשים באקורד I⁶ עבור T3. להלן גרסה המשתמשת ב־III עבור T3. Biringer כינה אותה ״שמפניה ורודה״ (pink champagne), משום שהיא נאה במיוחד. יש להשתמש בה גם לעיתים רחוקות במיוחד, אחרת היא מאבדת את עוצמת השפעתה.

יש להשתמש במהלך השמפניה רק להארכת תפקיד הטוניקה.

פתרון מדומה

פתרון מדומה (deceptive resolution) מתרחש כאשר אקורד D5 — V או V⁷ — אינו מתקדם כצפוי אל I ליצירת קדנצה אותנטית, אלא אל VI. בפתרון המדומה חשוב ש־ti ייפתר אל do, כמו בקדנצה אותנטית, ולא אל la/le. כך הוא ממלא את תפקידו כצליל נטייה, מסייע להצלחת ההטעיה ומונע במינור את הסקונדה המוגדלת הדיסוננטית ti–le. התוצאה היא הכפלה חריגה ב־VI: הכפלת do במקום צליל הבס.

השמטת הקווינטה

כאשר ti–do מופיע במלודיה של קדנצה אותנטית הכוללת V⁷, אי אפשר לכלול את כל צלילי שני האקורדים וגם לפתור את הדיסוננס הפונקציונלי.

חובה לפתור דיסוננס פונקציונלי זה, משום שהפתרון תורם במידה חשובה לתנועה המכוונת אל יעד ולשחרור המתח ההרמוני בהגעה הקדנציאלית. לשם כך אפשר להשמיט את קווינטת אקורד I ולשלש את צליל הבס:

או להשמיט את קווינטת אקורד V⁷ ולהכפיל את צליל הבס:

V⁷ בלתי שלם עדיף על I בלתי שלם, אך בדרך כלל הולכת הקולות אל V⁷ תקבע באיזו אפשרות לבחור.

השמטת הטרצה

כאשר S4 מתקדם אל D5, ושניהם אקורדי ספטימה, ייתכן שלא יהיה אפשר להכין ולפתור את הדיסוננסים הפונקציונליים של שני האקורדים ובו בזמן לכלול את כל צליליהם.

במקום זאת, השמיטו la/le מאקורד S4 והכפילו את צליל הבס. כך יישמר פה (fa), שהוא גם צליל הבס וגם הצליל המפעיל את התפקיד ההרמוני (trigger), וכן שני הגבהים היוצרים את הדיסוננס — do ו־re, או mi/me ו־fa. הדבר יאפשר פה נוסף בקול עליון, שיוכל להכין את ספטימת אקורד D5.