גבהי צליל וסימון אוקטבות

המקלדת

המקלדת מסייעת לפתח הבנה חזותית, שמיעתית ומוחשית של תאוריית המוזיקה. באיור שלהלן מופיעים שמות מחלקות גובה הצליל (pitch classes) באותיות על גבי המקלדת.

שמות אנהרמוניים

שימו לב שלחלק מן הקלידים יש שני שמות. כאשר שתי מחלקות גובה צליל חולקות אותו קליד, יש ביניהן שקילות אנהרמונית (enharmonic equivalence). תאורטית, לכל קליד עשויים להיות כמה שמות: למשל, אפשר לקרוא לתו C גם D♭♭. בדרך כלל אין צורך להכיר יותר משני איותים אנהרמוניים.

סימון אוקטבות

כדי לציין גובה צליל מסוים במדויק, צריך לדעת גם את הרגיסטר (register). אם נתון רק C דיאז או B במול, אין בידינו גובה צליל מסוים אלא מחלקת גובה צליל. מחלקת גובה צליל בצירוף רגיסטר מגדירה גובה מסוים.

נשתמש בשיטת סימון הרגיסטרים שהמקור מייחס לארגון התקינה הבין־לאומי, ISO. בשיטה זו, C האמצעי — בקו העזר הראשון מעל חמשת הפה או בקו העזר הראשון מתחת לחמשת הסול — הוא C4. אוקטבה מעליו היא C5, ואוקטבה מתחתיו היא C3.

הפרט המבלבל בשיטה זו הוא שהאוקטבה מתחילה ב־C ומסתיימת ב־B. לכן סולם העולה מ־C האמצעי מסומן כך:

וסולם היורד מ־C האמצעי מסומן כך:

להלן גבהי הצלילים בחמשה במפתח דו של אלט:

ולהלן גבהי הצלילים בחמשה במפתח דו של טנור:

מספר האוקטבה של תו עם סימן היתק נקבע לפי התו הטבעי בעל אותו שם אות. לכן חצי טון מתחת ל־C4 הוא C במול באוקטבה 4, כלומר C♭4, אף שהוא נשמע כמו B3; וחצי טון מעל C4 הוא C דיאז באוקטבה 4, כלומר C♯4.

סימון מלא כולל גם שם מחלקת גובה צליל — אות, ובמידת הצורך דיאז או במול — וגם רגיסטר, המספר המציין את האוקטבה בשיטת הסימון הזאת. בלי שני המרכיבים, אין בידינו סימון מלא של גובה צליל מסוים.

---

הרחבה מגרסה 2 — בטא: ההסברים והוראות דפי העבודה שלהלן נבדקו מול המקור. דוגמאות התווים בדפי העבודה נשמרו במקורן; כותרותיהם באנגלית. קישורי השמע ושירותי החוץ טרם אומתו במלואם. הרחבה זו מיועדת למהדורת הקריאה וטרם נכללת בספר השמע.

מפתחות דו, מפתחות אוקטבה ומפתח ניטרלי

מקור ההשלמה: Chelsey Hamm, קריאת מפתחות, גרסה 2. ההרחבה מתרגמת את הסעיפים על קריאת אלט וטנור, מפתחות דו אחרים והמפתח הניטרלי, וכן את הדיון במפתחות סול באוקטבה. מספרי הדוגמאות נשמרים מן המקור.

מפתח דו של אלט

דוגמה 8 מציגה את שמות האותיות לקווי החמשה במפתח דו של אלט, ששימושו כיום פחות נפוץ. משפט הזיכרון Fat Alley Cats Eat Garbage עשוי לסייע לזכור את הרצף F, A, C, E, G. כפי שרואים בדוגמה, מרכז המפתח מקיף בשקע את קו C, הקו האמצעי. לכן הוא נקרא גם ״מפתח דו״.

דוגמה 9 מציגה את שמות האותיות לרווחים, מלמטה למעלה: G, B, D, F. משפט הזיכרון במקור הוא Grand Boats Drift Flamboyantly.

מפתח דו של טנור

גם מפתח דו של טנור, ששימושו פחות נפוץ כיום, נקרא ״מפתח דו״. כאן מרכז המפתח מקיף בשקע את הקו השני מלמעלה. בדוגמה 10 מוצג רצף האותיות לקווים, מלמטה למעלה: D, F, A, C, E. משפט הזיכרון במקור הוא Dodges, Fords, and Chevrolets Everywhere.

בדוגמה 11 מופיעות אותיות הרווחים, מלמטה למעלה: E, G, B, D. משפט הזיכרון הוא Elvis’s Guitar Broke Down.

הערת התאמה לעברית: משפטי הזיכרון באנגלית נשמרו, משום שהאות הראשונה בכל מילה היא שם התו. אלה כלי זיכרון מוצעים, ולא משמעות מוזיקלית נוספת של האותיות. התרגיל האינטראקטיבי לזיהוי מפתחות נמצא בעמוד המקור; זמינותו לא אומתה. אפשר להשתמש גם בדפי העבודה המקומיים שלהלן.

מפתחות דו נוספים

מפתח סופרן, מפתח מצו־סופרן ומפתח בריטון הם גם מפתחות דו. כיום הם נפוצים הרבה פחות, אך היו מקובלים בתקופת הרנסנס, 1400–1600. מרכזו של כל אחד מהם מקיף בשקע את קו C. דוגמה 12 מציגה את האותיות לקווי החמשה בכל אחד מן המפתחות.

לרקע על תקופות סגנוניות ראו היבטים נוספים של תיווי, בפרק המקור באנגלית.

מפתחות סול המציינים אוקטבה

בדוגמה 3 מופיע מפתח סול עם הספרה 8 מתחתיו. מפתח כזה מציין שיש לשיר או לנגן אוקטבה מתחת לכתוב. הוא משמש לעיתים קרובות במוזיקה לזמרי טנור, לגיטריסטים ולבסיסטים.

גם מפתח סול כפול מציין צליל אוקטבה מתחת לכתוב, אך הוא נפוץ הרבה פחות.

לעיתים, במוזיקה לפיקולו או לחליל מופיע מפתח סול עם 8 מעליו. פירושו שיש לנגן אוקטבה מעל הכתוב. עם זאת, במוזיקה לפיקולו מניחים תמיד שהצליל נשמע אוקטבה מעל הכתוב, בין שמופיע מפתח סול רגיל ובין שמופיע מפתח אוקטבה.

מפתח ניטרלי

מפתח ניטרלי (neutral clef) נקרא לעיתים ״מפתח כלי הקשה״, מפני שהוא משמש לעיתים קרובות לכלי הקשה שאין להם גובה צליל מוגדר. דוגמה 15 מציגה אותו על חמשה. הקווים והרווחים אינם מייצגים שמות אותיות של צלילים, אלא עשויים לייצג כלים שונים.

לעיתים משתמשים במפתח ניטרלי גם על מערכת בת קו אחד, כפי שמוצג בדוגמה 16.

דפי עבודה: זיהוי וכתיבה של תווים

דף 1 ודף 2 — ארבעה מפתחות: דף 1, שלושה עמודים · דף 2, שלושה עמודים.

• בחלקים 1 ו־2, שאלות 1–80, זהו את התווים וכתבו את שם האות בלבד, למשל A, B, C. נכללים מפתחות סול, פה, דו של אלט ודו של טנור, עם קווי עזר ובלעדיהם.
• בחלק 3, שאלות 81–120, ציירו את התווים המבוקשים. אפשר לבחור כל אוקטבה.
• שני הדפים הם גרסאות שונות של אותן הוראות; הדוגמאות המוזיקליות אינן זהות.

דף למפתחות סול ופה בלבד: תיווי גובה הצליל, שני עמודים.

• בחלק 1, ״תווים בתוך החמשה״, ובחלק 2, ״קווי עזר״, כתבו את שם האות של כל תו בשורה הריקה. הדוגמאות הראשונות כבר מולאו.
• בחלק 3, ״תיווי״, כתבו על החמשה את התווים המבוקשים, בכל אוקטבה שתבחרו.

קרדיט ורישיון: המלל והאיורים מאת Chelsey Hamm; דפי העבודה מאת Chelsey Hamm ו־Kyle Gullings, © 2019. CC BY–SA 4.0. האיורים ודפי התווים נשמרו ללא שינוי. התרגום וההתאמה לעברית נעשו בסיוע AI.

דפי עבודה: המקלדת ומערכת שתי החמשות

מקור: המקלדת ומערכת שתי החמשות, גרסה 2. הוראות דפי העבודה מתורגמות כאן; התווים, מספרי השאלות וציורי המקלדת נשמרים בקבצים המקוריים ללא שינוי.

המקלדת ומערכת שתי החמשות

דף העבודה, שני עמודים.

1. הקלידים הלבנים: כתבו את שמות האותיות על הקלידים הלבנים בכל אחת מן המקלדות. שימו לב שדגם הקלידים השחורים משתנה בין הדוגמאות.
2. מערכת שתי החמשות והמקלדת: כתבו על הקלידים הלבנים את מספרי התווים המופיעים במערכת שתי החמשות. התו שמספרו 1 כבר סומן בכל דוגמה.

מערכת שתי החמשות עם קווי עזר

דף העבודה, שלושה עמודים.

כתבו על הקלידים הלבנים את מספרי התווים המופיעים במערכת שתי החמשות, לרבות התווים הכתובים בקווי עזר. ייתכן שלאותו קליד יתאימו כמה מספרים. התו שמספרו 1 כבר סומן בכל אחת מחמש הדוגמאות, A–E.

שמות התווים במערכת שתי החמשות

דף העבודה, שני עמודים.

בחלק 1 כתבו בשורות הריקות את שם האות של כל תו, למשל C או D. בחלק 2 עשו זאת גם לתווים המשתמשים בקווי עזר. ההוראות זהות בשני החלקים.

לתרגול מרווחים במערכת שתי החמשות ראו דף המרווחים לפי מספרם הדיאטוני. מקלדת ריקה להדפסה זמינה גם באתר המקור.

זיהוי וכתיבה בסימון האוקטבות האמריקאי

סימון גובה הצליל האמריקאי התקני (American Standard Pitch Notation, ASPN) מצרף לשם האות מספר אוקטבה, כפי שהוסבר בפרק זה. כאן נדרשים גם שם האות וגם מספר האוקטבה, ולא שם האות בלבד.

• גרסה לארבעה מפתחות, שלושה עמודים: בחלק 1, שאלות 1–80, זהו כל גובה צליל לפי האות ומספר האוקטבה ב־ASPN, למשל A4 או B5. בחלק 2, שאלות 81–120, כתבו את התו המבוקש באוקטבה הנכונה לפי התווית הנתונה.
• גרסה למפתחות סול ופה בלבד, שני עמודים: אותן הוראות זיהוי וכתיבה. בחלק 1 יש 40 שאלות זיהוי; בחלק 2 המספור מתחיל מחדש ויש 20 שאלות כתיבה. אין בגרסה זו מפתחות דו.

קרדיט ורישיון לדפים שנוספו בסעיף זה: Chelsey Hamm, מתוך Open Music Theory, CC BY–SA 4.0. דפי המקלדת ושמות התווים © 2019; דף המקלדת עם קווי העזר © 2021; דף ASPN לארבעה מפתחות © 2021, והגרסה לסול ופה © 2024. מקור דפי סימון האוקטבות. ההוראות תורגמו לעברית בסיוע AI; כותרות הקבצים המקוריים באנגלית.

חצאי טונים, טונים שלמים וסימני היתק — השלמה מגרסה 2

מקור ההשלמה: Chelsey Hamm, חצאי טונים, טונים שלמים וסימני היתק, גרסה 2. ההשלמה מרחיבה את הסברי המקלדת והשמות האנהרמוניים שבפרק זה ומוסיפה את הוראות דפי העבודה. מספרי הדוגמאות נשמרים מן המקור.

חצאי טונים וטונים שלמים על המקלדת

חצי טון (half step) מעל קליד הוא הקליד הסמוך לו מימין; חצי טון מתחתיו הוא הקליד הסמוך משמאל. ברוב הקלידים הלבנים, הקליד שבמרחק חצי טון כלפי מעלה הוא הקליד השחור שמימין ומאחור, והקליד שבמרחק חצי טון כלפי מטה הוא הקליד השחור שמשמאל ומאחור. למשל, הקליד השחור שבין G ל־A נמצא חצי טון מעל G וחצי טון מתחת ל־A.

בין הקלידים הלבנים E–F ובין B–C אין קליד שחור: המרחק בכל אחד מן הזוגות הוא חצי טון. חלוקת הקלידים השחורים לקבוצות מתחלפות של שניים ושלושה מקלה על נגן המקלדת לזהות אותם בראייה ובמגע.

טון שלם (whole step) שווה לשני חצאי טונים. זוגות הקלידים הלבנים שביניהם קליד שחור — A–B, C–D, D–E, F–G, G–A — מרוחקים טון שלם זה מזה. כדי למצוא טון שלם מעל E או מעל B, מתקדמים שני קלידים ימינה: מעל E מגיעים לקליד השחור שמימין ל־F, ומעל B לקליד השחור שמימין ל־C. כדי למצוא טון שלם מתחת ל־C או מתחת ל־F, מתקדמים שני קלידים שמאלה, אל הקלידים השחורים שמשמאל ל־B ול־E, בהתאמה.

גם מקליד שחור סופרים שני קלידים ימינה או שמאלה. למשל, טון שלם מעל הקליד השחור שמימין ל־C נמצא הקליד השחור שמימין ל־D. טון שלם מתחת לקליד השחור שמשמאל ל־B נמצא הקליד השחור שמשמאל ל־A.

בדוגמה 3 שבעמוד המקור מדגימה ד״ר Chelsey Hamm מאוניברסיטת Christopher Newport את הצליל של חצי טון ושל טון שלם. ניגון הסרטון ותרגילי הגרירה החיצוניים טרם אומתו; דפי העבודה שלהלן מאפשרים תרגול גם בלעדיהם.

כתיבת סימני היתק

סימן היתק (accidental) משנה את גובה הצליל של תו. דיאז (sharp), ♯, הדומה לסימן סולמית נטוי, מגביה את התו בחצי טון. במול (flat), ♭, הדומה לאות b קטנה ונטויה, מנמיך אותו בחצי טון. בקר (natural), ♮, הדומה למסגרת נטויה שקו בולט מפינתה השמאלית העליונה ומפינתה הימנית התחתונה, מבטל סימן היתק קודם, כגון דיאז או במול. אלה שלושת סימני ההיתק הנפוצים ביותר.

דיאז כפול (double sharp), המסומן בדרך כלל 𝄪 ולעיתים רחוקות יותר ♯♯, מגביה את התו בשני חצאי טונים, כלומר בטון שלם. במול כפול (double flat), 𝄫, מנמיך אותו בשני חצאי טונים.

סימני ההיתק נכתבים תמיד משמאל לתו, בלי קשר לכיוון רגל התו. יש למקם אותם מול הקו או הרווח שבו מופיע התו. דוגמה 4 משווה בין כתיבה נכונה לבין סימנים גדולים או קטנים מדי וסימנים שאינם נמצאים בגובה המתאים.

כאשר שני תווים מופיעים באותו קו או רווח ולכל אחד סימן היתק שונה, כל סימן חל על התו המתאים לו. דוגמה 5 מציגה B♭ ולאחריו B♮.

שמות הקלידים השחורים ושמות אנהרמוניים

קליד שחור שנמצא חצי טון מעל קליד לבן מקבל את שם הקליד הלבן בתוספת ״דיאז״: הקליד שמימין ל־C הוא C♯. קליד שחור שנמצא חצי טון מתחת לקליד לבן מקבל את שם הקליד הלבן בתוספת ״במול״: הקליד שמשמאל ל־D הוא D♭.

גם קלידים לבנים עשויים להיקרא בשם הכולל סימן היתק: F נקרא גם E♯;‏ E נקרא גם F♭;‏ C נקרא גם B♯; ו־B נקרא גם C♭.

דוגמה 7 כוללת גם דיאזים ובמולים כפולים. D𝄪 נמצא באותו קליד כמו E;‏ E𝄪 באותו קליד כמו F♯ או G♭;‏ A𝄫 באותו קליד כמו G; ו־C𝄫 באותו קליד כמו B♭ או A♯.

כפי שכבר הוסבר בפרק, שקילות אנהרמונית (enharmonic equivalence) מתקיימת בין תווים הנכתבים אחרת אך נשמעים זהים. למשל, C♯ ו־D♭ שקולים אנהרמונית; וכך גם D, C𝄪, E𝄫, המנוגנים באותו קליד.

הערת המהדורה העברית: האיותים השונים נשמרים בתרגילים; אין להחליף אוטומטית שם אחד באחר.

דף עבודה: הקלידים השחורים בפסנתר

דף העבודה המקורי, חמישה עמודים.

חלק 1 — זיהוי הקלידים השחורים: כתבו את שמות האותיות במקומות הריקים שמעל הקלידים השחורים. שימו לב שדגם הקלידים השחורים משתנה בין הדוגמאות. בסעיף A השתמשו בדיאזים; בסעיף B בבמולים; ובסעיף C בדיאזים ובבמולים.

חלק 2 — מערכת שתי החמשות והקלידים השחורים: כתבו במקומות הריקים שמעל הקלידים את מספרי התווים המופיעים במערכת שתי החמשות. לחלק מן הקלידים יתאים יותר ממספר אחד, ולא בכל מקום ריק צריך להשתמש. התו שמספרו 1 כבר סומן בכל דוגמה. סעיף A משתמש במפתח סול, סעיף B במפתח פה, וסעיף C כולל קווי עזר. בכל סעיף עשר שאלות.

דף עבודה: חצאי טונים וטונים שלמים בפסנתר

דף העבודה המקורי, שישה עמודים.

חלק 1 — זיהוי חצאי טונים וטונים שלמים: הסוגריים מסמנים שני צלילים היוצרים חצי טון או טון שלם. כתבו H עבור חצי טון או W עבור טון שלם במקומות הריקים שמתחת למקלדות. בחלק זה שתי קבוצות, A ו־B, ובכל אחת עשר שאלות.

חלק 2 — כתיבת חצאי טונים וטונים שלמים על המקלדת: כתבו את מספרי התווים המבוקשים על קלידי הפסנתר. המספר 1 כבר סומן בכל דוגמה.

• בסעיף A סמנו את הקליד הנמצא חצי טון מעל כל תו נתון. לאותו קליד עשוי להתאים יותר ממספר אחד.
• בסעיף B סמנו את הקליד הנמצא חצי טון מתחת לכל תו נתון. לאותו קליד עשוי להתאים יותר ממספר אחד.
• בסעיף C סמנו טון שלם מעל כל תו נתון. אם התוצאה היא קליד לבן, כתבו עליו את המספר; אם היא קליד שחור, כתבו את המספר במקום הריק שמעליו. לכמה מן הקלידים השחורים יתאים יותר ממספר אחד, ולא בכל מקום ריק צריך להשתמש.
• בסעיף D עשו כך עבור טון שלם מתחת לכל תו נתון. אותם כללי כתיבה על קליד לבן או מעל קליד שחור חלים גם כאן.

דף עבודה: כתיבת סימני היתק

דף העבודה המקורי, שני עמודים.

חלק 1 — ציור סימני היתק: בשאלה 1 כתבו על כל קו תו שלם עם דיאז; ב־2, בכל רווח תו שלם עם במול; ב־3, על כל קו תו שלם עם בקר; ב־4, בכל רווח תו שלם עם דיאז כפול; וב־5, על כל קו תו שלם עם במול כפול.

חלק 2 — ציור קווי עזר עם ראשי תווים וסימני היתק: השתמשו בחמשות המיועדות לכך בדף המקורי. בשאלה 6 כתבו תווים שלמים עם דיאזים על קו עזר אחד מעל החמשה ועל קו עזר אחד מתחתיה. ב־7 עשו זאת בשני קווי עזר מעליה ומתחתיה. ב־8 כתבו תווים שלמים עם בקרים בשלושה קווי עזר זה מעל זה, מעל החמשה ומתחתיה. בחמשה הבאה, בשאלה 9 השתמשו בארבעה קווי עזר ובדיאזים כפולים, וב־10 בחמישה קווי עזר ובבמולים כפולים, מעל החמשה ומתחתיה.

דף עבודה: כתיבה וזיהוי של סימני היתק

דף העבודה המקורי, שלושה עמודים.

חלק 1 — זיהוי תווים עם סימני היתק: כתבו במקומות הריקים את שם האות ואת סימן ההיתק, למשל C♯. סעיף A במפתח סול, סעיף B במפתח פה, וסעיף C כולל קווי עזר. בכל סעיף עשר שאלות.

חלק 2 — ציור סימני היתק: ציירו על קווים וברווחים שונים חמישה דיאזים בשאלה 1, חמישה במולים ב־2, חמישה בקרים ב־3, חמישה דיאזים כפולים ב־4 וחמישה במולים כפולים ב־5.

חלק 3 — ציור תווים עם סימני היתק: כתבו בחמשות את התווים וסימני ההיתק המבוקשים, במפתחות הנתונים ובכל אוקטבה שתבחרו. סעיף A במפתח סול, סעיף B במפתח פה, סעיף C במפתח דו של אלט וסעיף D במפתח דו של טנור. שמות התווים וסדרם נמצאים בקובץ המקורי ונשמרו ללא שינוי.

דף עבודה: חצאי טונים וטונים שלמים בתיווי חמשה

שתי גרסאות המקור זמינות באתר המחברים: ארבעת המפתחות וסול ופה בלבד, שלושה עמודים בכל אחת. אלה קישורי חוץ. ההוראות המלאות מתורגמות להלן; הדוגמאות המוזיקליות נמצאות בקבצים המקוריים.

1. חצאי טונים מעל: כתבו תו הנמצא חצי טון מעל כל תו נתון. הדוגמה הראשונה כבר נפתרה. השאלות ממוספרות 1–10.
2. חצאי טונים מתחת: כתבו תו הנמצא חצי טון מתחת לכל תו נתון. הדוגמה הראשונה כבר נפתרה. המספור בחלק זה מתחיל שוב ב־1 ומסתיים ב־10.
3. טונים שלמים מעל: כתבו תו הנמצא טון שלם מעל כל תו נתון. הדוגמה הראשונה כבר נפתרה. השאלות ממוספרות 11–20.
4. טונים שלמים מתחת: כתבו תו הנמצא טון שלם מתחת לכל תו נתון. הדוגמה הראשונה כבר נפתרה. השאלות ממוספרות 21–30.
5. זיהוי טונים שלמים וחצאי טונים: כתבו מתחת לכל זוג תווים H עבור חצי טון, W עבור טון שלם, או N אם המרווח אינו אף אחד מהם. הדוגמה הראשונה נפתרה. השאלות ממוספרות 31–45.
6. חצאי טונים וטונים שלמים בהקשר מלודי: במקור מובא קטע מ־Razzle Dazzle מתוך המחזמר Chicago, שהועבר ל־C מז׳ור. לפי דף המקור, המשפט מתחיל בהקלטה בזמן 0:31. מצאו את כל חצאי הטונים וסמנו כל אחד באות H ובשני קווים אלכסוניים הנפגשים מעל זוג התווים. מצאו את כל הטונים השלמים וסמנו כל אחד באות W ובסוגר מרובע מעל זוג התווים. הדוגמאות הראשונות סומנו עבורכם.

מגבלת נכס ובדיקה: בדפים אלה כלול קטע ממחזמר של צד שלישי. אף שהדפים נושאים ייחוס CC BY–SA 4.0, רישיון הקטע המצוטט עצמו לא אומת בנפרד; לכן קובצי הדפים אינם מועתקים כרגע למהדורה המקומית. זמינות ההקלטה והתאמת הזמן 0:31 לא נבדקו בהאזנה. שנת 1974 המופיעה בכותרת המקור לא אומתה ואינה משמשת כאן כקביעה היסטורית.

דף עבודה: שקילות אנהרמונית

הגרסה למפתחות סול ופה בלבד, שני עמודים.

• חלק 1 — כתיבה מחדש בשמות אנהרמוניים, שאלות 1–30: מימין לכל תו נתון כתבו תו שלם השקול לו אנהרמונית: תו הנכתב אחרת אך נשמע באותו גובה.
• חלק 2 — זיהוי תווים שקולים אנהרמונית, שאלות 31–45: הקיפו בעיגול כל זוג תווים השקולים אנהרמונית.

זמינות גרסת ארבעת המפתחות: הקישור לקובץ WK-enharmonic-equivalence.pdf בעמוד המקור החזיר 404 בבדיקה ב־15.10.2026. הגרסה לסול ופה שלעיל זמינה. לא שוחזרה גרסה חסרה ולא הונח שתרגיליה זהים.

קרדיטים ורישיון: מלל: Chelsey Hamm. איורים: Sarah Louden (דוגמאות 1, 2, 4, 6, 7); Chelsey Hamm (דוגמה 5). דפי הקלידים השחורים, הצעדים במקלדת וכתיבת סימני ההיתק: Chelsey Hamm, © 2019. דף הכתיבה והזיהוי: Chelsey Hamm, © 2019 בעמוד 1 ו־© 2021 בעמודים 2–3. דפי הצעדים בחמשה: Chelsey Hamm, Megan Lavengood ו־Jeremy Freer, © 2025. דף השקילות האנהרמונית: Chelsey Hamm ו־Jeremy Freer, © 2025. CC BY–SA 4.0, בכפוף למגבלת קטע המחזמר שפורטה לעיל. תרגום בסיוע AI; נכסי המקור ללא שינוי וכיתוביהם באנגלית.