סגנון ונטייה

בתיאור סגנונות מוזיקליים, לאונרד מאייר (Leonard Meyer) מחלק מאפיינים מוזיקליים לשלוש קטגוריות: חוקים (laws), כללים (rules) ואסטרטגיות (strategies). חוקים הם מאפייני מוזיקה המבוססים על הביולוגיה והפסיכולוגיה האנושיות, ולכן הם אוניברסליים פחות או יותר. כללים מותנים תרבותית: אלה סימני היכר של סגנון מסוים, התקפים בו באופן רחב אך שונים בין סגנונות ותרבויות. אסטרטגיות הן הדרכים המסוימות שבהן מלחינים פועלים בתוך סגנון — הדברים הגורמים ליצירתו של מלחין אחד להישמע אחרת משל האחר, גם כאשר שניהם כותבים באותו סגנון.

רוב עקרונות הולכת הקולות או המהלך ההרמוני הם ״כללים״ לפי ההגדרות של מאייר. הם ייחודיים לסגנון מסוים; לעיתים הם משותפים לכמה סגנונות מערביים, אך רחוקים מלהיות אוניברסליים. לכן מועיל לראות בהם מאפיינים משותפים של המוזיקה שאנו מבקשים להבין ולחקות, ולא הוראות מוחלטות של ״חייבים לעשות זאת כך״ לכל עשייה מוזיקלית.

עם זאת, הכללים קשורים גם לחוקים: הם מערכת מסוימת של דרכי פעולה המאזנת בין הדרישות השונות שמציבים עקרונות בסיסיים של תפיסה וקוגניציה שמיעתית אנושית. למשל, האיסור על קווינטות מקבילות הוא דרך מסוימת שבה מלחינים טונאליים מערביים איזנו את המתח בין מיזוג צלילי, תנועה המכוונת ליעד ועצמאות הקווים. יש מקרים דומים רבים.

אף ש״הימנעו מקווינטות מקבילות״ נשמע ככלל במובן היומיומי, כללי הסגנון של מאייר שונים. הם תיאוריים (descriptive): דברים מסוימים נוטים להתרחש תמיד, לעיתים קרובות, לעיתים רחוקות או לעולם לא, במצבים מסוימים. ״הימנעו מקווינטות מקבילות״ היא הוראה מנחה (prescriptive) המבוססת על התצפית התיאורית: מפני שקווינטות מקבילות נדירות בסגנון הזה ומופיעות בו רק במקרים מסוימים, הימנעו מהן בכתיבה הקפדנית שלכם עד שנעסוק במקרים האלה — ותמיד זכרו שלסגנונות אחרים עשויות להיות נטיות אחרות.

המילה נטיות (tendencies) חשובה. בפרמטרים המוזיקליים שבהם אנו עוסקים כמבצעים, מנתחים, מלחינים ומאזינים, יש מעט קביעות מוחלטות. הדברים המוחלטים בסגנונות המוכרים נעשו מזמן חלק מן הרקע הלא־מודע שלנו. מה שמייחד יצירה, מלחין או סגנון — הדברים שאכפת לנו מהם — הוא הדרכים הקטנות שבהן הם מותחים את ה״כללים״, מבטאים את נטיות הסגנון, מסכלים אותן ומשחקים בהן: הדרכים שבהן הם משחקים בציפיותינו כמאזינים.

ככל שאנו מכירים סגנון מוזיקלי, נטיותיו הופכות לציפיות (expectations) במחשבתנו. המלחינים יכולים להביא את ציפיות המאזינים בחשבון. אף שהנטיות סובייקטיביות וסטטיסטיות במידה רבה, הידע הסגנוני המשותף והציפייה הפסיכולוגית המשותפת יוצרים מעין שפה כמעט אובייקטיבית. ה״שפה״ המוזיקלית, כמו שפות מדוברות וכתובות, אמינה אך גם ניתנת לשינוי ולהפרה. משמעות היצירה תלויה באמינות הזאת, אך ייחודה תלוי ביכולת למתוח ואף לשבור את ״כללי״ השפה.

לאור זאת, בהמשך לימוד הולכת הקולות נפגוש חריגים רבים יותר להוראות המנחות, גם בהלחנה בסגנון קפדני. ההוראות הנחרצות שלנו יפנו בהדרגה מקום לשפה של נטייה.