מהלך האקורדים של הזמרים־היוצרים

||: VI – IV – I – V :|| (במז׳ור)
||: I – VI – III – VII :|| (במינור)

כמו הדו־וופ של שנות החמישים, זהו מהלך מחזורי של ארבעה אקורדים. הוא היה קיים זמן מה, אך נעשה נפוץ יותר מאמצע שנות התשעים אצל זמרות־יוצרות כגון Sarah McLachlan, Jewel ו־Joan Osborne. עם זאת, הוא מופיע במגוון סגנונות מוזיקליים. מכאן הכינוי ״מהלך הזמרים־היוצרים״ (Singer/Songwriter progression).

למהלך שתי תכונות מעניינות במיוחד. ראשית, כמו בדו־וופ של שנות החמישים, הסבב יכול להתחיל במקומות אחרים ולא באקורד הראשון. למשל, ״With or Without You״ של U2 חוזר על המהלך בפסוקיות המתחילות בטוניקה:

||: I – V – VI – IV :||

התכונה השנייה היא עמימות המודוס. אותם אקורדים יכולים לעורר תחושה של מז׳ור או של מינור, בהתאם לקטעים שלפני רצף החזרות ואחריו ולאקורדים הפותחים והמסיימים את המחזור. במילים אחרות,

Am – F – C – G

יכול להישמע כ־VI–IV–I–V ב־C מז׳ור או כ־I–VI–III–VII ב־A מינור. יש יוצרים המנצלים את הכפילות בשירים העוברים הלוך ושוב בין סולמות מז׳ור ומינור יחסיים, וכן בשירים שבהם יש עמימות מקבילה במילים — ומכאן שימושיותו אצל היוצרים האמורים משנות התשעים. דוגמה היא ״What About Love״ של Heart: מבוא ברור ב־D מינור, בית ב־D מינור/‏F מז׳ור המשתמש במהלך הזמרים־היוצרים, ופזמון ברור ב־F מז׳ור.

לבסוף, לעיתים מופיעה גרסה ״מדומה״ (deceptive) של המהלך. מחזור האקורדים מתחיל ב־IV כדי להסתיים ב־V–VI, וכך מאפשר לפסוקיות להסתיים בקדנצה מדומה. ״Mexico״ של Jump, Little Children משלב גרסה זו לצד המקורית. האזינו לשתי הפסוקיות האחרונות בכל סטרופה. שתיהן משתמשות בגרסה המדומה, אך בפסוקית האחרונה האקורד האחרון חופף לאקורד I הפותח את המודול הבא ומוחלף בו. התוצאה היא פסוקית המסתיימת בקדנצה מדומה ואחריה פסוקית המסתיימת ב־V–I: קדנצה מדומה (DC) => קדנצה אותנטית מושלמת (PAC).

||: IV – I – V – VI :|| (גרסה ״מדומה״)