תצוגת פוגה בבארוק הבשל

תרגום לעברית בסיוע בינה מלאכותית מתוך Open Music Theory, גרסה 2. המלל ברישיון CC BY-SA 4.0; הקרדיטים הפרטניים לנכסים נשמרים. לפרק זה טרם הופקה קריינות. פרק המקור הרישיון

כעת נעבור מן הכתיבה החיקויית הנפוצה במאה השש־עשרה אל הפוגה, שאפשר לראות בה את המקבילה ואת ממשיכת המסורת במאה השמונה־עשרה. פוגות מגוונות מאוד, ולכן קשה במפתיע להגדיר את המונח הגדרה מספקת. ככלל, אלה יצירות קונטרפונקטיות המוגדרות באמצעות שימוש קפדני במספר מסוים של קולות עצמאיים: כל קול נכנס בתורו ומציג את הנושא הראשי של הפוגה. בפרק זה נתייחס לפוגה כאל תהליך ונראה כיצד לבנות את חלקה הראשון מתוך עקרונות בסיסיים. נעסוק ביסודות כתיבת תצוגת פוגה לנושא נתון, בטכניקת ״הבארוק הבשל״ של באך, הנדל ובני זמנם.

הגדרות יסוד

תחילה נגדיר כמה מונחים שנזדקק להם.

• נושא: מנגינה קצרה שהיא הבסיס המלודי של הפוגה וחוזרת לאורכה.
• מענה: טרנספוזיציה של הנושא, שלעיתים גם משתנה מעט, כפי שיוסבר בהמשך.
• נושא נגדי: קו מלודי הנשמע עם הנושא או המענה ומשלים אותו.
• תצוגה: חלקה הראשון של הפוגה, שבו כל הקולות נכנסים עם הנושא או המענה. משמעות זו שונה ממשמעות ״תצוגה״ בצורת סונטה: בשני המקרים מדובר בחטיבה ראשונה המציגה את החומר העיקרי, אך מעבר לכך הן שונות.
• קולות: הקווים הקונטרפונקטיים הנפרדים, שיכולים להיות כליים או קוליים. מספר הקולות אינו בהכרח מספר התפקידים או המבצעים: פוגה לכלי מקלדת המבוצעת בידי נגן אחד יכולה לכלול שלושה, ארבעה, חמישה או שישה קולות. יש אפילו פוגות לכינור סולו — הישג הלחנתי מרשים!
• SATB: גם כשאין בפוגה זמרים, מקובל לכנות את הקווים במרקם של ארבעה קולות, מהגבוה לנמוך, S — סופרן, A — אלט, T — טנור ו־B — בס. תחומי הגובה אינם חייבים להתאים בדיוק לתחומי קולות הזמרה.

מבנה וכניסות הקולות

בעיקרו של דבר, תצוגת הפוגה פועלת כמו בדוגמה 1: קול אחד מתחיל בנושא; הקול הבא נכנס במענה בעוד הראשון ממשיך בנושא נגדי; וכן הלאה.

דוגמה 1. מבנה אפשרי של כניסות קולות בתחילת פוגה.

שימו לב שהקולות ממוספרים לפי סדר כניסתם. כניסה מן הקול הגבוה לנמוך, או להפך, נפוצה מאוד אך אינה הכרחית. עם זאת, קול חדש צריך להיות הגבוה או הנמוך ביותר מבין הקולות שכבר נשמעים בשלב זה; לכן נדיר שקול פנימי — אלט או טנור — ייכנס אחרון. עדיין נותרות אפשרויות רבות. למשל, סדר הכניסות בפוגה בארבעה קולות יכול להיות:

• לפי הרגיסטר, מן הגבוה לנמוך: SATB, או להפך: BTAS.
• פתיחה באמצע, באלט: ASTB, ATSB, ATBS.
• פתיחה באמצע, בטנור: TBAS, TABS, TASB.

כניסות נוספות של הנושא או המענה, מעבר למספר הקולות הכולל, מכונות כניסות ״עודפות״ (redundant entries).

נושא

כששוקלים כיצד לטפל בנושא, בחנו את מבנהו ואת אופיו.

לעיתים קרובות אפשר להבין את מבנה הנושא כשלושה חלקים. כמו פראזות טונליות רבות, הוא מתקדם מפתיחה ייחודית אל קדנצה כללית:

• Kopfmotiv, מילולית ״מוטיב ראש״: מחוות פתיחה.
• Fortspinnung: הארכה, העשויה לכלול סקוונצה או מקצב מוטורי.
• קדנצה.

סוגי אופי כוללים:

• סגנון טוקטה (toccata): תחושת מקצב מוטורי, לעיתים קרובות כרומטיקה ומיקום קצבי בלתי סדיר.
• ריצ׳רקר (ricercar): מקורו במסורת המזמור והמוטט. הוא נע באיטיות, בעל אופי עתיק ומשתמש בהשהיות רבות.

מענה

מבחינים בשני סוגי מענה: מענה ריאלי (real answer), שהוא טרנספוזיציה מדויקת, ומענה טונלי (tonal answer), שנוספו בו שינויים.

מענה ריאלי מעביר את הנושא בקווינטה או בקוורטה זכה. כל יחסי המרווחים הדיאטוניים בין התווים נשארים זהים.

יש צורך במענה טונלי אם הנושא:

• מתחיל בסול, דרגה 5, או משתמש בו באופן בולט בתחילתו. במקרה זה יש להתאים את הגרסה המועברת כך שסול לא יעבור כלפי מעלה לרה, דרגה 2, אלא לדו, דרגה 1.
• כולל בתחילתו רמיזה אחרת ל־V–I. צליל דומיננטה בולט בנושא נעשה לצליל טוניקה במענה; לכן מהלכי T → D נעשים לעיתים קרובות ל־D → T, ולהפך.
• מבצע מודולציה. במקרה זה חלקו את הנושא לשתי פראזות, אחת בכל טונליות, והתאימו בהתאם. אם הנושא עובר בסופו לטונליות הדומיננטה, המענה צריך לחזור לטוניקה.

בכל המקרים נבקש לשנות מעט ככל האפשר, כדי שהנושא והמענה יישארו דומים ככל האפשר ושניהם יהיו הגיוניים מבחינה מלודית.

נושא נגדי

נסו ליצור תחילה שלד של הנושא הנגדי, ורק אחר כך לפתחו במלואו. מתסכל לכתוב במהירות מנגינה יפה ואז לגלות שאינה מתאימה. נוסף לכך, שרטטו במקביל את הגרסה המתאימה למענה ואת הגרסה המתאימה לנושא. מתסכל לא פחות לכתוב נושא נגדי המשתלב היטב בנושא אך מאבד היגיון הרמוני עם המענה.

נושאים נגדיים הם מלודיות, אך הם פועלים רק אם הם הגיוניים גם הרמונית. זכרו שהנושא הנגדי מופיע תחילה בקטע בשני קולות, ושקלו כיצד להתוות היטב הרמוניות רחבות וברורות — משולשים וספטימות — באמצעות שני קולות בלבד.

אפשר להוסיף מגבלה של נושא נגדי הניתן להיפוך באוקטבה: כלומר, כזה שיכול להופיע מעל הנושא או מתחתיו ולהמשיך לפעול. גם כאן עבדו על שתי הגרסאות במקביל, ובייחוד הקפידו:

• להימנע מקווינטות, משום שהן מתהפכות לקוורטות, שלהן כללים מיוחדים בכתיבה בשני קולות. השתמשו באוניסונים או אוקטבות, בטרצות או סקסטות, ובאקורדי ספטימה גם בסקונדות או ספטימות. הקווינטה אינה בעייתית בקול החופשי; לכן ״שמרו״ אותו צליל להשלמת האקורד שם.
• בדומה לכך, להימנע מהשהיות 4–3, מפני שהתו הראשון אינו דיסוננטי בהיפוך, 5–6. השתמשו במקום זאת בהשהיות 7–6 ו־2–3, המתהפכות זו לזו.

כדי ליצור את שלד הנושא הנגדי, חפשו תחילה דגמי שלד בנושא. מצאו את צורתו הפשוטה והבלתי מקושטת, והתייחסו אליה כאל מעין קנטוס פירמוס טונלי. כתבו מולו קונטרפונקט — שלד הנושא הנגדי — ואחר כך קשטו אותו ליצירת קו מוזיקלי מעניין יותר.

בעת הקישוט נסו:

• להישאר נאמנים לאופי הנושא כאשר אתם מלחינים את הנושא הנגדי.
• לבסס תנועה קצבית משלימה, כך שקול אחד ינוע בזמן שהאחר עומד.
• לשנות את הנושא הנגדי במעבר בין נושא למענה רק ובדיוק במקומות שבהם מופיעים השינויים בנושא או במענה.

קונטרפונקט חופשי

למען האמת, ״קונטרפונקט חופשי״ הוא שם מטעה במקצת, במיוחד אם אתם כותבים נושא נגדי הניתן להיפוך, משום שהנושא והנושא הנגדי מגבילים מאוד את האפשרויות. הקול ״חופשי״ במובן שאינו חייב לחזור בהמשך; אפשר לחשוב עליו כקול חופשי יותר ביחס לנושא ולנושא הנגדי, החופשיים עוד פחות. לחלופין אפשר לאמץ סדר קפדני ולהחליף את הקונטרפונקט החופשי בנושא נגדי קבוע שני, החוזר בהמשך.

קטעי קישור

תצוגת הפוגה יכולה לכלול קטעים קצרים בין כניסות הנושא או המענה, המכונים קטעי קישור (links). הם משתמשים לעיתים קרובות במוטיב מן הנושא, למשל בחזרה סקוונציאלית על קטע קצר. הם יכולים להופיע בין כל הכניסות או רק בין חלקן, ובאורכים שונים.

יש סיבות מוזיקליות רבות לשלב קטע קישור אחד או יותר. הם מאפשרים:

• לשנות הרמוניה: סוף נושא או מענה ותחילת הבא אחריו לא בהכרח מתאימים הרמונית. אפשר להשתמש בקטע הקישור כדי להגיע להרמוניה הדרושה.
• לשנות רגיסטר: בקו היורד ברציפות, למשל, קטעי קישור יכולים להחזיר את הקו לרגיסטר מתאים כדי שלא יחרוג ממנעד הכלי.
• לגוון אורכי פראזות: אם הנושא נמשך בדיוק שתי תיבות וממשיכים בכמה כניסות עוקבות, אפשר להוסיף קישור כדי להפוך את קיבוצי הפראזות ומשקל־העל למעניינים יותר. עם זאת, הקולות צריכים תמיד להיכנס במיקומים מטריים מקבילים. למשל, אם הנושא מתחיל בקדמה, גם כל כניסות הנושא והמענה צריכות לעשות זאת, לפחות בתצוגה.
• לשלב כניסות בחפיפה (dovetail): מלבד גיוון אורכי הפראזות, אפשר לגוון את ההקשר המלודי של כניסת הקול. למשל, אם הקישור מפתח את ה־Kopfmotiv בסקוונצה, אפשר להכניס את הנושא או המענה הבא ברצף חלק, מפני שהוא מתחיל באותו מוטיב.

שיקולים כלליים

מלבד שיקולי הפוגה המסוימים, רבים מעקרונות הכתיבה הכלליים של מוזיקה טונלית חלים גם כאן. זכרו במיוחד:

• לשלוט בזרימה הקצבית: אם נוצרה תנועה רציפה ברמה מטרית מסוימת, כגון רבעים, שמיניות או חלקי שש־עשרה, שקלו היטב אם ומתי ראוי להפסיקה.
• לדרג את העוצמה היחסית של הקדנצות, למשל באמצעות שליטה בדרגות הסולם בקול העליון והתחתון. הפניות: [1]
• לכתוב באופן המתאים לכלי או לכלים. זכרו מגבלות מעשיות כגון מִפתח היד, מנעד הכלי וכדומה.

דוגמה

כדי לראות את הדברים בפעולה, נבחן את דוגמה 2: הפוגה בדו מינור מן הספר הראשון של הפסנתר המושווה מאת באך, BWV 847.

דוגמה 2. תצוגת הפוגה בדו מינור (BWV 847), מאת יוהאן סבסטיאן באך.

שימו לב:

• התצוגה משתרעת על תיבות 1–8. הקטע המוצג כולל גם את תחילת האפיזודה הבאה.
• כל כניסות הנושא והמענה מודגשות בראשי תווים כחולים.
• יש שני נושאים נגדיים קבועים, המסומנים CS1 ו־CS2.
• המענה טונלי.
• הקישור בין הכניסות השנייה והשלישית, בתיבות 5–6, והאפיזודה שאחרי כניסת הקול האחרון, המתחילה בתיבה 9, מבוססים על טיפול סקוונציאלי במוטיב מן הנושא, כפי שמסמנים הסוגריים.

ב־dezrann.net תוכלו למצוא את הפוגה המלאה של באך, עם הערות על גבי התווים והקלטת ביצוע המיושרת אליהם. אפשר לבחור בין גרסה נוחה בתיווי מודרני, שבה קולות הפוגה בחמשות נפרדות, לבין מעקב אחר כתב היד של באך. הפניות: [1]

1. בפוגה בדו מינור המוצגת למעלה המענה טונלי. על סמך הדיון בפרק, נסו להסביר במה הנושא והמענה שונים ומדוע.
2. בחרו פוגה אחרת, זהו כמה קולות יש בה, ואתרו את כניסת כל קול ואת סוף התצוגה.
3. נסו לכתוב מענים ונושאים נגדיים משלכם. קובץ התבנית המקושר מכיל את הנושאים של כל 48 הפוגות בשני ספרי הפסנתר המושווה, עם חמשה שנייה ריקה לתרגול. שימו לב שבנושאים רבים התו האחרון נכתב ללא רגל, כדי לציין את גובהו בלי לקבוע את משכו. אם אתם מכירים היטב כמה מהפוגות, כדאי לעבוד על אחרות, מוכרות פחות.
4. לאחר שתחושו בטוחים בכתיבת מענים ונושאים נגדיים, נסו לכתוב תצוגה שלמה. גם כאן כדאי לבחור פוגות מוכרות פחות.

בתרגילים 3 ו־4 אפשר להשוות את הפתרונות שלכם לאלה של באך. פתרונותיו אינם היחידים האפשריים, ולכן אל תצפו לכתוב בדיוק אותה מוזיקה. כמו כן, לא בכל פוגה יש נושא נגדי קבוע הניתן להיפוך. להלן קישורי הורדה ישירים בפורמטים ‎.mscz ו־‎.pdf. הפניות: [1] [2]