צורת סונטה — יחידות נושאיות
ארבע היחידות הנושאיות (thematic modules) המרכיבות תצוגת סונטה דו־חלקית טיפוסית — P, TR, S ו־C — יוצרות סבב נושאי (thematic rotation). סבב זה מופיע שוב ברפריזה, ולעיתים קרובות יש אליו התייחסות גם בפיתוח.
יחידת הנושא הראשי (P)
לנושא P כמה תפקידים: (1) לבסס את הטונליות הראשית; (2) להציג את החומר המלודי הראשי הפותח את המחזור הנושאי; (3) להתחיל את התנועה לעבר הצזורה האמצעית (medial caesura, MC) והסגירה המהותית של התצוגה (essential expositional closure, EEC).
לרוב נושא P סגור מבחינה הרמונית ומסתיים ב־I:PAC, או, באופן פחות טיפוסי, ב־I:HC. בסונטות קטנות יותר, P עשוי להיות פראזה יחידה — פותחת או של הצגה — שאינה מסתיימת בקדנצה. כאשר נושא P מסתיים בקדנצה אותנטית מושלמת (PAC), ואחריו נושא נוסף המסתיים גם הוא ב־PAC, יחידת P מכילה ״קבוצת נושאים ראשיים״ (primary theme group). הנושאים בקבוצה מובחנים באמצעות מספרים תחתיים: P1 ו־P2.
נושא P יכול להתבטא בכל טיפוס נושא תקני — משפט מוזיקלי, פריודה, נושא היברידי או נושא מורכב — אך משפטים מוזיקליים נפוצים יותר. בדרך כלל נושא P ״הדוק״ (tight-knit) יחסית ליחידות הנושאיות האחרות: הוא מציג את הטוניקה באופן ישיר יותר ויש בו פחות סטיות במבנה הפראזות.
יחידת המעבר (TR)
תפקידה העיקרי של יחידת המעבר (transition, TR) הוא להניע לעבר ה־MC המסמנת את סיומה. זו תנועה הרמונית וגם תנועה רטורית, המאופיינת בהגברת אנרגיה (energy gain). ניתוח יחידת TR צריך להתמקד ב־MC ובדרך שבה המלחין מתקרב אליה.
תנועה הרמונית
בסונטה, מעבר יכול להיות ״מודולטורי״ או ״לא מודולטורי״. TR לא מודולטורי מוביל ל־MC מסוג I:HC; TR מודולטורי מוביל ל־MC מסוג V:HC או III:HC.
מאפיינים מלודיים ומוטיביים
נאמץ את גישתם של הפוקוסקי ודארסי (Hepokoski & Darcy), הממקמת את תחילת TR בתחילת פראזה. ככלל, כשאתם שומעים שתפקיד המעבר מתבטא בבירור, חזרו לתחילת אותה פראזה וסמנו שם את תחילת TR. בניגוד לנושאים ראשיים, מעברים הם ״רופפים״ הרבה יותר מבחינה נושאית. יחידה זו קשורה לעיתים קרובות להרחבות ולדחיסה של פראזות. באופן כללי יותר, כל מאפיין הקשור לתפקיד המשך מתאים גם לתפקיד מעבר: פיצול ליחידות קצרות יותר, פירוק החומר האופייני, האצת הקצב המלודי או ההרמוני וכדומה.
מבחינה מלודית מסווגים מעברים לשני סוגים: (1) עצמאיים (independent); (2) מתפרקים (dissolving).
TR עצמאי מתחיל בחומר נושאי חדש. כלומר, הוא אינו מבוסס על P.
יחידות TR מתפרק לוקחות חלק כלשהו מנושא P ומפרקות אותו, מצמצמות את אופיו או מחליפות את חומרו האופייני בחומר מוסכמי, ככל שהיחידה צוברת אנרגיה ומתקדמת לעבר MC.
- בהצגה מחדש מתפרקת (dissolving restatement), P מסתיים ואז נדמה שהוא מתחיל שוב. הצגה חוזרת זו מתפרקת לתפקיד TR; בעקבות זאת אפשר לפרש מחדש את הנושא כולו כמעבר מסוג הצגה מחדש מתפרקת.
- בפראזה עונה, פראזת המשך או נושא היברידי מתפרקים, יחידת P כוללת את הפראזה הראשונה של נושא. הפראזה המסיימת מתחילה כרגיל, אך הופכת בהדרגה ל־TR.
- קודטה מתפרקת של P מציגה חומר שלאחר הקדנצה כדי לחזק את הקדנצה המסיימת את P; חומר זה מתפרק ומתגלגל לרטוריקה של TR.
בדוגמה הבאה, מן הסונטה לפסנתר ב־G מינור של בטהובן, אופוס 49, מספר 1, נמצאת בבירור בתיבה 15 צזורה אמצעית מסוג III:HC, החופפת לחצי הקדנצה המבנית. במבט לאחור, מאפייני ההמשך בתיבה 12 מלמדים שהמעבר חייב להתחיל בתיבה 9. זכרו: אנו ממקמים תמיד את תחילת המעבר בתחילת פראזה. הנושא הראשי והמעבר מתחילים באותה הצגה, ולכן זהו מעבר מודולטורי ומתפרק. כמאזינים, סביר שנזהה את הקטע כמעבר רק בהגיענו לתיבה 12, שבה ההמשך מתחיל לבטא מאפיינים של TR.
בטהובן, סונטה לפסנתר ב־G מינור, אופוס 49, מספר 1, פרק ראשון
יחידת הנושא המשני (S)
תפקידו העיקרי של S, הנמצא בטונליות המשנית של הסונטה, הוא להוביל ל־PAC באותה טונליות — הסגירה המהותית של התצוגה (EEC). בשל תפקידו ביחס לאירוע הרמוני מרכזי זה, וביחס לקדנצה המקבילה ברפריזה — הסגירה המהותית של הסונטה (essential sonata closure, ESC) — ליחידת S חשיבות ועניין רבים מאוד בפרק בצורת סונטה. הפוקוסקי ודארסי אף אומרים כי ״מה שמתרחש ב־S הוא ההופך סונטה לסונטה״ (עמ׳ 117). מאחר של־EEC חשיבות מבנית כה רבה, ההגעה אליה מתעכבת לעיתים קרובות ומקבלת עיצוב דרמטי מודגש.
מבחינה נושאית, S רופף הרבה יותר מ־P. טיפוסי למצוא בו פראזות המשך ארוכות ומעברים קדנציאליים מורחבים, כאמצעים להעצמת הדרמה של ההגעה לבסוף אל EEC.
יש להדגיש שחומר מלודי חדש אינו דרישה של S. למעשה, בסונטות רבות, ובייחוד באלה של היידן, נושאי S דומים לנושא P. סונטות כאלה מכונות ״סונטות חד־נושאיות״ (monothematic sonatas).
יחידת הסיום (C)
המאפיינים המגדירים את C הם שהיא באה אחרי EEC ושהיא אינה S. יחידות C יכולות להציג חומר נושאי חדש לחלוטין או לשאול חומר מ־P או מ־TR. לפי ההגדרה, הן אינן יכולות להתבסס על S, שכן אז מדובר בהמשך של S. זכרו: אחרי EEC חייב לבוא חומר חדש; אחרת יחידת S ממשיכה, וטרם הושגה EEC.
יחידת C נמצאת תמיד בטונליות המשנית. היא באה לאחר הקדנצה, והיעד ההרמוני של התצוגה כבר הושג. אם C עוברת למקום אחר, אין זו C.
מעבר חוזר (RT)
מעבר חוזר (retransition, RT) דומה ל־turnaround במוזיקת פופ, רוק או בלוז. הוא אקורד דומיננטה או נקודת הגעה בטונליות הראשית, המכינים את החזרה לטונליות הראשית בתחילת החזרה על התצוגה. ההבדל בין RT לבין turnaround הוא ש־RT בא אחרי מודולציה. כאשר RT בא אחרי טונליות משנית של V, הוא הופך את I בטונליות של V ל־V בטונליות של I, באמצעות חזרה, פיגורציה מלודית או הוספת ספטימה לאקורד.