סדר נורמלי

סדר נורמלי (normal order), המכונה לפעמים normal form, דומה במובנים רבים למושג ״מצב יסודי״ של אקורד משולש. בין השאר, מצב יסודי הוא דרך תקנית לסדר את מחלקות גובה הצליל של אקורדים משולשים ומרובעים, כדי שנוכל לסווגם ולהשוותם בקלות. הסדר הנורמלי עושה אותו דבר באופן כללי יותר, המתאים לאקורדים בעלי צלילים ומרווחים מגוונים.

סדר נורמלי הוא הדרך הדחוסה ביותר לכתוב אוסף נתון של מחלקות גובה צליל. לעיתים קרובות תוכלו לקבוע אותו באופן אינטואיטיבי באמצעות מקלדת או לוח שעון, אך כדאי ללמוד תהליך שייתן תמיד תשובה נכונה.

1. כתבו את הצלילים כאוסף של מחלקות גובה צליל בסדר עולה ובתוך אוקטבה אחת, ללא כפילויות. יש כמה תשובות אפשריות.
2. כתבו שוב את מחלקת גובה הצליל הראשונה בסוף.
3. מצאו את המרווח המסודר הגדול ביותר בין מחלקות גובה צליל סמוכות.
4. כתבו מחדש את האוסף, החל במחלקה שמימין למרווח הגדול ביותר, וכתבו את התשובה בסוגריים מרובעים.

למשל, בהינתן {G♯4, A2, D♯3, A4}:

1. כתבו אוסף מחלקות גובה צליל, ללא כפילויות, בסדר עולה ובתוך אוקטבה אחת: {8,9,3}.
2. כתבו שוב את המחלקה הראשונה בסוף: {8,9,3,8}.
3. מצאו את המרווח המסודר הגדול ביותר בין מחלקות סמוכות. כאן המרווח הגדול ביותר הוא בין 9 ל־3.
4. כתבו מחדש החל במחלקה שמימין למרווח הגדול ביותר, בסוגריים מרובעים: [3,8,9].

לפעמים יש שוויון בשלב 3. במקרים כאלה כתבו את הסידור הנובע מכל אחת מן האפשרויות השוות, וחשבו את המרווח מן המחלקה הראשונה למחלקה שלפני האחרונה. הסידור שבו מרווח זה הקטן ביותר הוא הסדר הנורמלי.

הערת מהדורה: ההוראות נשמרו מן המקור. אין כאן הוראה מלאה למקרה שבו גם מבחן המחלקה שלפני האחרונה נותן שוויון. שאלה זו נרשמה לבירור בסוף התרגום, N111.