צורת סונטה — הפיתוח

חטיבת הפיתוח (development), החטיבה הגדולה השנייה בצורת סונטה, באה אחרי החלק השני של התצוגה. היא החטיבה הפחות מוסכמית בסונטה, במידה ניכרת. חוסר היציבות היחסי שלה מבחינת הטונליות ומבנה הפראזות מניע את החזרה ליציבות ברפריזה.

עם זאת, אין להבין פיתוח כחטיבה חסרת מבנה לחלוטין או ללא מהלכים סכמטיים מוסכמים. בניתוח פיתוח יש לעקוב לפחות אחר שלושה סוגי ארגון, המפורטים להלן. רק לעיתים רחוקות הפיתוח יתאים בדיוק למודלים האלה. יש להשתמש בהם ככלים היוריסטיים — כלים מנחים לחקירה — המסייעים לחשוף את ייחודה של היצירה.

ארגון טונלי

חטיבות פיתוח נוטות לחקור טונליות משניות, ובייחוד טונליות במינור. בסונטה במז׳ור הפיתוח יחקור לעיתים קרובות את אזורי הסובמדיאנטה, המדיאנטה והסופרטוניקה; פיתוח במינור ייגע לעיתים קרובות בסובדומיננטה ובדומיננטה המינורית.

רוב חטיבות הפיתוח אינן מאשרות טונליות אלה באמצעות קדנצות אותנטיות, כפי שטיפוסי בשאר הסונטה. לעיתים קרובות יותר הן מאושרות באמצעות חצי קדנצה (HC).

לקראת סופו, הפיתוח מגיע לעיתים קרובות ל־HC בטונליות הראשית כדי להכין את הרפריזה. חצי קדנצה זו מוארכת לעיתים קרובות באמצעות ״שהייה על הדומיננטה״, ביחידה שנכנה ״מעבר חוזר״ (retransition).

ארגון נושאי

אין סדר תקני יחיד להצגת הנושאים בפיתוח. עקרונית, המלחין יכול להתייחס לכל אחד מן הנושאים שהשתתפו במחזור הנושאי של התצוגה, ואף להציג נושאים חדשים.

עם זאת, כמה מערכים נושאיים נפוצים יותר מאחרים. פיתוחים המבוססים על P ועל TR נפוצים הרבה יותר מאלה המבוססים על S ועל C.

כעיקרון ראשון, יש לנתח את הפיתוח ביחס למחזור הנושאי של התצוגה (P-TR-S-C), מתוך הכרה בכך שהשמטת חלק מיחידות התצוגה היא תופעה טיפוסית.

ארבע יחידות

בדרך כלל עומדות לרשות הפיתוח ארבע יחידות (modules). לא כולן חייבות להופיע ביצירה נתונה, אך הן מופיעות בסדר שלהלן. הארגון הטונלי והנושאי משתלב ביחידות אלה בדרכים שונות:

(1) חוליית קישור אפשרית (optional link) מן המעבר החוזר הקודם או מחומר הסיום. היא מורגשת כקודמת ל״פיתוח עצמו״.

(2) אזור כניסה או הכנה (entry or preparation zone): בדרך כלל מכין, ולעיתים קרובות יוצר ציפייה, בעוצמת פיאנו (piano). לעיתים קרובות מבוסס על P, אך אפשריות גם דרכים אחרות.

(3) אזור הפעולה המרכזית (central-action zone, CAZ): זהו ״ליבת״ הפיתוח, ובדרך כלל הוא מבטא אי־שקט וחוסר יציבות. הטכניקות המוזיקליות הקשורות אליו במיוחד קשורות גם לתפקיד המשך: בייחוד סקוונצה ופיצול ליחידות קצרות יותר. CAZ יכול להתפרס על כמה חלקים המופרדים בקדנצות.

בניתוח CAZ יש לשים לב במיוחד לטכניקת הסקוונצות, ובייחוד לסקוונצות D2 ו־A2. לרוב, CAZ קובע ״מודל״ בן שתיים, ארבע או שמונה תיבות, החוזר בסקוונצה מספר כלשהו של פעמים. מודל זה יכול להשתמש בחומר מוטיבי מסבב הנושאים של התצוגה או בחומר חדש.

אחרי קטע של פיצול ליחידות קצרות יותר, CAZ מסתיים ב־HC בטונליות הראשית.

(4) מעבר חוזר: בא אחרי ה־HC. לרוב הוא כולל ״שהייה על הדומיננטה״, ומבחינה מוטיבית עשוי לרמוז מראש לנושא הראשי כדי לבנות ציפייה לרפריזה.