סכמות בסגנון הגלנט — תבניות המשך

שלוש הסכמות שלהלן תוארו לראשונה בידי התאורטיקן בן המאה השמונה־עשרה Joseph Riepel. אלה תבניות המשך (continuation patterns), המופיעות לעיתים קרובות אחרי קו התיבה הכפול הראשון במינואט. Fonte ו־Monte הן תבניות סקוונציאליות; Ponte היא דרך להאריך הרמוניה.

Fonte

Fonte — באיטלקית ״מזרקה״ או ״באר״; חשבו על ירידה — היא תבנית נפוצה לפתיחת החלק האמצעי המנוגד בצורה תלת־חלקית קטנה. כלומר, היא מופיעה אחרי קו התיבה הכפול במינואט, בטריו של מינואט או בנושא בצורה דו־חלקית מעוגלת. Fonte היא סכמה של מודל וסקוונצה (model/sequence): תבנית בת שתי תיבות חוזרת מיד, דרגה אחת מתחת למקור.

מבחינה הרמונית, היחידה הראשונה בת שתי התיבות — המודל — כוללת שני אקורדים, אחד בכל תיבה: דומיננטה שניונית והאקורד העובר טוניקיזציה, שאליו היא מכוונת. תבנית האקורדים הנפוצה ביותר למודל של Fonte היא D7/II T1/II ביחס לטונליות הראשית, כאשר D7 הוא אקורד סקסטה ו־T1 הוא אקורד קווינטה. אפשריים גם ״היפוכים״ אחרים, למשל D4/II T3/II. כאשר המודל פורש את D7/II II, הסקוונצה מטרנספזת אותו מטה אל הטוניקה: D7 T1 של הטונליות הראשית.

למשל, ניתוח לפי תפקידי הבס של Fonte אופיינית בצורה תלת־חלקית קטנה, שטונליותה הראשית G מז׳ור, נראה כך:

שימו לב למהלכים שאינם קדנציאליים, D7–T1. בדרך כלל היה צריך לפרש מהלכים כאלה כמאריכים תפקיד טונלי — כלומר, תפקיד טוניקה — אך כאן פירוש כזה יהיה קשה. סכמות כוללות לעיתים קרובות מהלכים כאלה. נתחו כל אקורד בפני עצמו וציינו את הסכמה, במקום לנסות לפרש את המהלכים כמאריכים. אכן, הם אינם מהלכי הארכה.

מודל נפוץ למינואט הכולל Fonte הוא:

הערת המהדורה העברית — מקרא לתרשים: אקספוזיציה המסתיימת בקדנצה אותנטית מושלמת בטונליות הדומיננטה; Fonte ופראזה המסתיימת בחצי קדנצה בטונליות הראשית; רפריזה. סימני החזרה והסימונים הטונליים נשמרו בתרשים המקורי.

Fonte היא דרך מהירה ופשוטה לעבור מטונליות הדומיננטה — שבה האקספוזיציה של מינואט במז׳ור מגיעה לקדנצה מיד לפני קו התיבה הכפול — אל טונליות הטוניקה. אחריה תבוא בדרך כלל פראזה המתעכבת על הדומיננטה של הטונליות הראשית או נעה אליה. חצי הקדנצה או ההגעה לדומיננטה בסוף הפראזה יכינו את חזרת החומר הפותח בטונליות הראשית: הרפריזה של המינואט או הצורה התלת־חלקית הקטנה.

Monte

Monte — באיטלקית ״הר״; חשבו על עלייה — פועלת באופן דומה ל־Fonte. היא מופיעה בדרך כלל בחלק האמצעי המנוגד של מינואט או של צורה תלת־חלקית קטנה אחרת. זו סכמה של מודל וסקוונצה, ובה אקורד שניוני הנפתר אל אקורד העובר טוניקיזציה, בדרך כלל בתבנית D7 T1. ההבדל הוא ש־Fonte יורדת — D7/II T1/II D7 T1 — ואילו Monte עולה — D7/IV T1/IV D7/V T1/V. נוסף על כך, Fonte נמשכת כמעט תמיד ארבע תיבות: מודל וחזרה אחת בטרנספוזיציה. Monte מתארכת לעיתים לשש תיבות או יותר: מודל וחזרה אחת או יותר בטרנספוזיציה.

Ponte

Ponte — באיטלקית ״גשר״ — הייתה סכמה נפוצה נוספת לחלק האמצעי המנוגד של מינואט. שלא כמו Fonte ו־Monte, היא אינה חייבת להיות סכמה של מודל וסקוונצה. היא יוצרת עיכוב ולא תנועה. Ponte פועלת בדרך כלל בדומה למה ש־Caplin מכנה התעכבות על הדומיננטה (standing on the dominant). האקספוזיציה של מינואט במז׳ור תסתיים בקדנצה אותנטית מושלמת בטונליות הדומיננטה של הטונליות הראשית. כאשר Ponte באה אחרי קדנצה זו, היא ממשיכה להחזיק ב־T1/V, מגבירה את המתח המלודי, ולעיתים קרובות מוסיפה ספטימה לאקורד, וכך הופכת אותו ל־D5 של הטונליות הראשית. לקטע הבנוי על Ponte אין קדנצה, משום שאין בו מהלך הרמוני. במקום זאת הוא מסתיים באקורד דומיננטה מודגש בטונליות הראשית; Caplin מכנה זאת הגעה לדומיננטה (dominant arrival), ולא חצי קדנצה. הגעה זו מכינה את חזרת הטונליות הראשית והרעיון הבסיסי הפותח ברפריזה של המינואט.

מקורות

Caplin, William. Classical Form. Oxford University Press, 2000.

Gjerdingen, Robert O. Music in the Galant Style. Oxford University Press, 2007.

[Haydn27]: /Graphics/Schemata/Haydn27fonteAnnotated.png width="75%"