דיסוננס מטרי
תרגום לעברית בסיוע בינה מלאכותית מתוך Open Music Theory, גרסה 2. המלל ברישיון CC BY-SA 4.0; הקרדיטים הפרטניים לנכסים נשמרים. לפרק זה טרם הופקה קריינות. פרק המקור הרישיון
Mark Gotham and Megan Lavengood
עיקרי הדברים
- דיסוננס מטרי הוא קיום בו־זמני של שתי שכבות מטריות או יותר שאינן מיושרות זו עם זו באותו קטע מוזיקלי.
- אפשר לחלק את הדיסוננס המטרי לשני סוגים:
- דיסוננס היסט: שתי שכבות או יותר בעלות אותו משקל או אותו מבנה קיבוץ מוסטות זו ביחס לזו.
- דיסוננס קיבוץ: שתי שכבות או יותר בעלות מבני קיבוץ שונים, שאינם כפולות או מחלקים פשוטים זה של זה, נשמעות בו־זמנית.
- דיסוננס קיבוץ מופיע לעיתים קרובות עם אוסטינטו: תבנית מוזיקלית חוזרת בתוך הקשר שאינו חוזר באותו אופן.
רשימת ההאזנה של הפרק הפניות: [1]
״דיסוננס״ הוא מונח רב־שימושי, בניתוח מוזיקלי וגם מחוצה לו. מחוץ למוזיקה, מושגים כגון דיסוננס תרבותי או קוגניטיבי נושאים בדרך כלל משמעות שלילית. במוזיקה, לעומת זאת, ה״לא מתאים״ עשוי להפוך למעלה. דיסוננס מוזיקלי אינו ״רע״ באותו מובן, אף שנורמות סגנוניות עשויות לדרוש טיפול ופתרון מתאימים, לפחות בקונטרפונקט טונלי. הפניות: [1]
גם מושגי הקונסוננס והדיסוננס האלה הוחלו על המשקל. [1] התפיסה המודרנית של דיסוננס מטרי זכתה לתנופה במחקרו של הארלד קרבס משנת 1999. [2] הפרק מבוסס על התאוריה של קרבס ומחלק את הדיסוננס המטרי לדיסוננס היסט ולדיסוננס קיבוץ, הנדונים בהמשך. הפניות: [1] [2]
דיסוננס היסט
דיסוננס היסט מתרחש כששכבה אחת במוזיקה נשמעת לא מסונכרנת עם סביבתה. דוגמה 1 מדגימה זאת במנגינה מוכרת: ב־1a המנגינה מתואמת עם קו הבס, וב־1b היא ״מאחרת״ בשמינית. לכן 1b היא דוגמה לדיסוננס היסט. הצליל האחרון ב־1b חוזר לתיאום עם הבס; התאמה כזאת נפוצה גם ביצירות ממשיות, בעיקר כדי ליצור תחושת סיום או הגעה, למשל בקדנצות. שתי השכבות מציעות אותו משקל, אך אחת מוסטת מן האחרת בערך קצבי קבוע. ערך זה נקרא מדד ההיסט; בדוגמה 1b מדד ההיסט הוא +1♪.
אם הנגן או הדוגמה אינם זמינים, אפשר להשתמש בקישור למקור. זמינות המדיה תלויה בשירות החיצוני ולא אושרה בבדיקת ניגון. פתיחת המדיה
דוגמה 1. המחשה של דיסוננס היסט.
בהאזנה לדוגמאות 2a ו־2b, סביר להתחיל כל קטע בפעמה הראשונה של תיבת 3/4 ולשמוע ארבע תיבות של 3/4. ביצירה שממנה נלקחו הקווים, ״אימפרומפטו״ של מארי ז׳אל, הם נשמעים יחד, אך המלודיה מוסטת ביחס לקו הבס, מאוחרת ממנו בשמינית — שוב, מדד היסט +1♪.
אם הנגן או הדוגמה אינם זמינים, אפשר להשתמש בקישור למקור. זמינות המדיה תלויה בשירות החיצוני ולא אושרה בבדיקת ניגון. פתיחת המדיה
דוגמה 2. דיסוננס היסט, +1♪, ב״אימפרומפטו״ של מארי ז׳אל, 1869; בהקלטה: 4:43. הפניות: [1]
דוגמה 3 מביאה מקרה נוסף מחלק B של Lean on Me, שירו של ביל וית׳רס משנת 1972, בזמנים 1:45 ו־2:36, בשורה הפונה לאח ומציעה עזרה. בחלק A המשקל והקיבוץ ברורים וקובעים את הציפיות המטריות. בחלק B מחיאות הכף יוצרות תחושה חזקה של דיסוננס היסט. במקצבי פופ מחיאות כף מחליפות לעיתים את תוף הסנר ומנגנות את הבקביט על פעמות 2 ו־4 במשקל מרובע. כאן הן מופיעות בשמינית השנייה והשישית בתיבה, ומציעות בקביט שמקדים בשמינית: −1♪. [3] המשקל הכולל של השיר עשוי להישאר ברור, אך אפשר להבין את העושר המקצבי והמטרי של הקטע באמצעות הסינקופות השיטתיות, העשויות להצביע על היסטים חלופיים של המשקל. הפניות: [1] [2] [3]
אם הנגן או הדוגמה אינם זמינים, אפשר להשתמש בקישור למקור. זמינות המדיה תלויה בשירות החיצוני ולא אושרה בבדיקת ניגון. פתיחת המדיה
דוגמה 3. דיסוננס היסט, −1♪, ב־Lean on Me של ביל וית׳רס. במקור מצוינת שנת 2017 ליד הקישור; זמן ההקלטה: 1:45. הסוגריים מציינים את ההיסטים הנדונים בטקסט. הפניות: [1]
דיסוננס קיבוץ
דיסוננס קיבוץ משלב שתי שכבות בעלות ארגון פנימי שונה. ליתר דיוק, מספר הפולסים בכל קבוצה שונה בין השכבות, והמספרים אינם כפולות או מחלקים זה של זה. אפשר לזהות את השכבות לפי מספרי הפולסים שלהן, למשל ״שכבת 3״ ו״שכבת 4״. דוגמה 4 מציגה המחשות פשוטות של דיסוננס קיבוץ.
אם הנגן או הדוגמה אינם זמינים, אפשר להשתמש בקישור למקור. זמינות המדיה תלויה בשירות החיצוני ולא אושרה בבדיקת ניגון. פתיחת המדיה
דוגמה 4. המחשה של דיסוננסים של קיבוץ.
השילוב של שכבות 2 ו־3, כמו בדוגמה 4a, נפוץ דיו כדי לזכות בשם מיוחד: המיולה. המיולה מופיעה גם במוזיקה קונצרטנטית מערבית מוקדמת, למשל בפרק השני, Alla hornpipe, בסוויטה השנייה מתוך ״מוזיקה על פני המים״ של גאורג פרידריך הנדל, המובא בדוגמה 5. היא נפוצה בקדנצות חשובות של יצירות במשקל משולש: שתי תיבות של שלוש פעמות, שכבת 3, ניתנות לשמיעה כשלוש קבוצות של שתי פעמות, שכבת 2. הדיסוננס מגביר את ההתרגשות ומחזק את תחושת המתח וההרפיה שמייצר המהלך ההרמוני הקדנציאלי המוכר.
אם הנגן או הדוגמה אינם זמינים, אפשר להשתמש בקישור למקור. זמינות המדיה תלויה בשירות החיצוני ולא אושרה בבדיקת ניגון. פתיחת המדיה
דוגמה 5. המיולה ב־Alla hornpipe של הנדל, ״מוזיקה על פני המים״, סוויטה מס׳ 2, פרק שני; במקור מצוינת שנת 1733. שכבת 2 המשתמעת מן המקצבים בתיבות 9–10, באדום, יוצרת דיסוננס קיבוץ עם שכבת 3 של המשקל. הפניות: [1]
שלוש מול ארבע, 3:4, הוא דפוס מקצבי ומטרי נפוץ נוסף שאפשר לשמוע במונחי דיסוננס קיבוץ. דוגמה 4b מציגה מחזור שלם, אך בביצוע מוזיקלי מחזורים חלקיים נפוצים יותר, ובייחוד בפופ — מג׳אז קלאסי ועד מוזיקת ריקודים אלקטרונית, EDM. אפשר לראות במקצב הטרסיו האפרו־קובני מחזור חלקי של דיסוננס שלוש מול ארבע, כפי שמראה דוגמה 6. הפניות: [1]
דוגמה 7 מציגה דיסוננס קיבוץ חלקי של 3:4, עם פולס של חלקי שש־עשרה, ב־I’m Not Alone של קלווין האריס משנת 2009. המשקל המרובע הפשוט הכולל ברור מן הקיק בכל פעמה וממחיאת הכף בבקביט, אך הריפים של הסינתיסייזר והבס יוצרים דיסוננס מטרי בתבנית מתנגשת של קבוצות בנות שלושה חלקי שש־עשרה. שכבת 3 נקטעת בקבוצה שאורכה שני פולסים, כך שהריף מגיע לפעמה הראשונה בכל תיבה שנייה.
אם הנגן או הדוגמה אינם זמינים, אפשר להשתמש בקישור למקור. זמינות המדיה תלויה בשירות החיצוני ולא אושרה בבדיקת ניגון. פתיחת המדיה
דוגמה 7. שכבת 3 בסינתיסייזר ובבס יוצרת דיסוננס קיבוץ עם שכבת 4 במשקל ובמקצב התופים ב־I’m Not Alone של קלווין האריס, 2009; זמן ההקלטה: 0:59. הפניות: [1]
לעיתים קל יותר להבין דיסוננסי קיבוץ ופוליריתמים באמצעות תיווי בתיבות־רשת מאשר בתיווי המערבי המסורתי, הנותן עדיפות להיררכיות מטריות שאינן תמיד מועילות כאן. דוגמה 8 מציגה תיווי בתיבות־רשת של I’m Not Alone. בתיווי מערבי יש לבחור בין מקצבים מנוקדים חריגים לבין קשתות מאריכות תכופות מאוד, ולשתי האפשרויות יתרונות וחסרונות; תיווי הרשת עוקף את הבעיה. הוא גם מבהיר את התכונות המתמטיות: לכל דיסוננס קיבוץ יש נקודת התלכדות מחדש שבה שתי השכבות מתחילות צליל יחד. היא מופיעה לאחר מספר פולסים השווה לכפולה המשותפת הקטנה ביותר של מספרי הפולסים בשתי השכבות. הכפולה המשותפת הקטנה ביותר של 3 ו־4 היא 12, ולכן דיסוננס קיבוץ 3:4 מתלכד מחדש בכל 12 פולסים.
דיסוננס קיבוץ באמצעות אוסטינטו
אוסטינטו הוא אמצעי נפוץ בסוגי מוזיקה רבים: מוטיב מקצבי החוזר בתוך הקשר שאינו חוזר באותו אופן. אם אורך האוסטינטו אינו תואם את המשקל השולט, הוא יכול ליצור דיסוננס קיבוץ. במקרים כאלה המקצב לבדו אולי אינו מצביע על דיסוננס קיבוץ, אך צירופו לתוכן גובה הצליל של האוסטינטו הופך את הדיסוננס לנשמע.
איגור סטרווינסקי, שחיבב במיוחד דיסוננס מטרי והפתעות מקצביות אחרות, יוצר דיסוננס קיבוץ באמצעות אוסטינטו ב־Alleluia, laudate dominum מתוך ״סימפוניית תהילים״, בדוגמה 9. החצאים המרכיבים את קו הבס אינם כשלעצמם מתנגשים עם המשקל 3/2, אך תבנית ארבעת הצלילים החוזרת, E♭–B♭–F–B♭, מציעה קבוצה של ארבע פעמות שאינה מתיישרת עם קבוצות שלוש הפעמות במלודיה ובקווים האחרים. האזינו פעמיים: תחילה נצחו על 3/2 לפי המלודיה, ואחר כך על 4/2 לפי קו הבס. הפניות: [1]
אם הנגן או הדוגמה אינם זמינים, אפשר להשתמש בקישור למקור. זמינות המדיה תלויה בשירות החיצוני ולא אושרה בבדיקת ניגון. פתיחת המדיה
דוגמה 9. שכבת 4 באוסטינטו יוצרת דיסוננס קיבוץ עם שכבת 3 בקולות האחרים ב־Alleluia, laudate dominum מתוך ״סימפוניית תהילים״ של סטרווינסקי; זמן ההקלטה: 6:37. הפניות: [1]
דיסוננס משתנה
מוזיקה מסוימת מתבססת על גרוב ונשארת בו, אך יצירות רבות משתנות: הן עשויות להשתמש בדיסוננס מטרי במקומות מסוימים ובאחרים להימנע ממנו, וכך ליצור מתח והרפיה. בדוגמה של ביל וית׳רס לעיל, הדיסוננס המטרי בחלק B מנוגד לחלק A, שמקצבו ישר מאוד ואין בו דיסוננס כזה.
נסיים בדוגמה לשינוי בדיסוננס מתוך ״שיר הערש״ המוכר של ברהמס, Wiegenlied, אופ׳ 49 מס׳ 4. [4] מקצב המלודיה הקולית סדיר מאוד בתוך המשקל הכתוב 3/4. כעת הביטו בליווי הפסנתר בדוגמה 10. יד שמאל, הבס, סדירה כמו הקול, אך יד ימין הולכת בדרך משלה: הפניות: [1]
-
- תחילה מופיעה תבנית מקצבית המציעה קבוצות באורך שלוש שמיניות, שעשויות להתאים יותר ל־6/8 מאשר ל־3/4, בהיסט של שמינית. לכן עוד לפני כניסת הקול אפשר לטעון שיש גם דיסוננס היסט וגם דיסוננס קיבוץ.
- דיסוננס הקיבוץ נעלם כמעט מיד ומתחלף בדיסוננס היסט: הקיבוץ מתייצב על שתי שמיניות, אך בהיסט של שמינית. מצב זה נמשך ברוב הבית.
- הדיסוננס הכפול מן הפתיחה חוזר לזמן קצר, ואז מפנה את מקומו ל־…
- …צליל ביד ימין המופיע, סוף סוף, בפעמה הראשונה. הרבע המנוקד על הפעמה השנייה עשוי עדיין לרמוז על דיסוננס היסט, אך מתון יותר: היסט מאוחר של רבע, המדגיש את הפעמה השנייה במקום את הראשונה, בדומה לסרבנד.
- לבסוף, כעבור תיבה, מופיעות כל שש השמיניות בתיבה בחילופין חזקים וחלשים, ללא תחושת דיסוננס כלל.
- התבנית האחרונה בת ארבע התיבות חוזרת.
פרשנות זו, שאפשר כמובן לחלוק עליה, מתארת תהליך של מתח קל והרפיה המתאים לאופי שיר הערש.
אם הנגן או הדוגמה אינם זמינים, אפשר להשתמש בקישור למקור. זמינות המדיה תלויה בשירות החיצוני ולא אושרה בבדיקת ניגון. פתיחת המדיה
דוגמה 10. דיסוננס מטרי משתנה ב״שיר הערש״ של ברהמס, Wiegenlied, אופ׳ 49 מס׳ 4. הפניות: [1]
- Gotham, Mark. 2022. “Towards a Cognitively Based Quantification of Metrical Dissonance.” In The Oxford Handbook of Time in Music, edited by Mark Doffman, Emily Payne, and Toby Young. Oxford University Press. https://doi.org/10.1093/oxfordhb/9780190947279.013.12.
- Krebs, Harald. 1999. Fantasy Pieces: Metrical Dissonance in the Music of Robert Schumann. New York: Oxford University Press.
- תרגיל הלחנה בדיסוננס קיבוץ, בקובצי PDF ו־MSCZ. התלמידים מתבקשים להלחין שתי יצירות קצרות עם מוטיבים חוזרים באורכים שונים, היוצרים דיסוננס קיבוץ. התרגיל מפנה לאוספים הפנטטוניים וההקסטוניים. הפניות: [1] [2]
קרדיטים למדיה
- למרות הבדלים ניכרים, יש די משותף בין דיסוננס טונלי לדיסוננס מטרי כדי לתארם בדרכים דומות, לפי פשטות יחסי הגדלים בין המרכיבים. ↵ הפניות: [1]
- קרבס מצדו מצטט מאמר של הקטור ברליוז, Feuilleton du Journal des Débats מ־10 בנובמבר 1837, כהשוואה המפורשת המוקדמת ביותר במונחים אלה. ↵ הפניות: [1]
- ייתכן שאפשר לשמוע בכלים נוספים שכבות נוספות של דיסוננס היסט. בבס, תבנית הקדמה G–A–C ברגיסטר הנמוך מחזקת את המשקל העיקרי, אך יש גם צליל בולט ברגיסטר גבוה יותר על הפעמה השלישית, הנשמע כקול אחר. הוא עשוי לייצג משקל חלופי של 4/4 עם מדד היסט של חצי. הבקביט, המבוצע בהיי־האט פתוח, עשוי גם הוא להישמע כדיסוננס היסט במדד של רבע; עם זאת, למאזינים רבים התבנית מוכרת כל כך עד שהיא מחזקת דווקא את המשקל המקורי. ↵ הפניות: [1]
- ראו תיווי מלא. ↵ הפניות: [1] [2]
הגדרות המונחים בפרק
דיסוננס מטרי (Metrical dissonance)
שתי דרכים שונות או יותר לשמיעת המבנה המטרי, המופיעות יחד; למשל באמצעות תבנית עקבית של מקצבים מתנגשים.
דיסוננס היסט (Displacement dissonance)
סוג של דיסוננס מטרי שבו שתי שכבות מוזיקליות או יותר מציעות אותו משקל, אך אחת מוסטת מן האחרת בערך מקצבי קבוע, המכונה ״מדד ההיסט״.
דיסוננס קיבוץ (Grouping dissonance)
סוג של דיסוננס מטרי שבו שתי שכבות מוזיקליות או יותר כוללות מספר שונה של פעמות או פולסים, והמספרים אינם כפולות או מחלקים זה של זה, כמו בפוליריתם.
אוסטינטו (ostinato)
מוטיב קצבי או של גבהי צליל החוזר בתוך הקשר שאינו חוזר באותו אופן.
משקל (meter)
תבנית חוזרת של הדגשות לאורך הזמן. בתיווי מוזיקלי מציינים משקל באמצעות סימן משקל.
מדד ההיסט (displacement index)
הערך המקצבי שבו שתי שכבות מוזיקליות מוסטות זו ביחס לזו בדיסוננס היסט.
בקביט (backbeat)
הדגשה של פעמות 2 ו־4 במשקל מרובע. בקביט נפוץ בג׳אז ובסגנונות פופ.
עוצמות הקבוצות (cardinalities)
מספר האיברים בקבוצה או בקיבוץ אחר.
המיולה (hemiola)
דיסוננס קיבוץ בין שכבת 2 לשכבת 3. המיולות נפוצות ביצירות במשקל משולש: שש פעמות, כגון שתי תיבות של 3/4, מתקבצות בשלוש קבוצות של שתי פעמות במקום בשתי קבוצות של שלוש כמצופה.
קיק בכל פעמה (four-on-the-floor)
מקצב שבו הקיק נשמע בכל פעמה.
פנטטוני (pentatonic)
אוסף גובה צליל הנבנה ברצף המרווחים סקונדה גדולה, סקונדה גדולה, טרצה קטנה, סקונדה גדולה וטרצה קטנה. אפשר לקבלו גם באמצעות דרגות 1, 2, 3, 5 ו־6 בלבד בסולם מז׳ורי.
אוספים הקסטוניים (hexatonic collections)
אוסף של שישה צלילים המחליף בין חצאי טונים לטרצות קטנות, כגון C–C♯–E–F–G♯–A.