פריסות אקורדים בג׳אז (Jazz Voicings)
תרגום לעברית בסיוע בינה מלאכותית מתוך Open Music Theory, גרסה 2. המלל ברישיון CC BY-SA 4.0; הקרדיטים הפרטניים לנכסים נשמרים. לפרק זה טרם הופקה קריינות. פרק המקור הרישיון
Megan Lavengood
עיקרי הדברים
- פזרו את צלילי האקורד בדומה לרווחים בסדרת ההרמוניות: מרווחים רחבים ברגיסטרים הנמוכים ומרווחים קטנים וצפופים ברגיסטרים הגבוהים.
- יש להציב את צלילי ההרחבה של האקורד בקולות הגבוהים.
- כאשר מכפילים צליל, לרוב מכפילים את הבס או את שורש האקורד.
- השמטת הקווינטה של האקורד כמעט תמיד מקובלת.
- השתמשו בהולכת קולות חלקה או ״עצלנית״: הניעו כל קול מעט ככל האפשר בין אקורדים כדי להשיג צליל חלק וקל לביצוע. תבנית נפוצה בג׳אז מחברת את הטרצה של אקורד אחד לספטימה של הבא אחריו, ובקו אחר את הנונה של הראשון לטרצדצימה של השני.
- אפשר לחרוג מן ההנחיות, אך זו צריכה להיות החלטה מודעת ומכוונת להשגת אפקט רצוי.
עד כה ביחידה כתבתם אקורדים ללא פריסה מעשית של הקולות. כתיבה כזאת מועילה להבנת הרמוניה, אך לא תרצו לבצע את ערמות הטרצות הגבוהות הללו. הפרק מסביר כיצד לפרוס הרמוניות באופן אופייני לג׳אז. נתמקד בפריסות שבהן יד שמאל מנגנת תמיד את השורש כדי להבהיר את ההרמוניה, אף שבביצוע השורש מושמט לעיתים קרובות משום שנגן הבס מנגן אותו.
ריווח
הריווח המקובל של צלילי אקורד במרקמים מוזיקליים קשור מאוד לאקוסטיקה. אנו מתארים גבהי צליל כתדירויות מסוימות: למשל A 440, שלפיו מכוונות רוב התזמורות, הוא A בתדירות 440 הרץ, Hz. אך כאשר כלי אקוסטי מנגן A 440, תדירות 440 הרץ היא רק אחת התדירויות המופעלות באותו רגע. הכלי מפיק גם הרמוניות מעל גובה זה, משום שהגוף הרוטט יוצר בו־זמנית תנודות קצרות נוספות. הרמוניות אלה תורמות לגוון הצליל הייחודי של הכלי.
דוגמה 1 מציגה קירוב של סדרת ההרמוניות. [1] הפניות: [1]
ההרמוניות הנמוכות מרוחקות זו מזו, ואילו הגבוהות מתקרבות בהדרגה: בין הצלילים החלקיים 1 ו־2 יש אוקטבה, אך החל מן הצליל החלקי ה־13, המרחק בין חלקיים עוקבים הוא רק חצי טון.
בדרך כלל הריווח במוזיקה דומה לסדרת ההרמוניות: צלילים ברגיסטר נמוך מרוחקים יותר, ובגבוה צפופים יותר. צלילים צפופים ברגיסטר נמוך נוטים להישמע עכורים ודיסוננטיים, גם באקורד קונסוננטי. ברגיסטר גבוה, ריווח רחב גורם לצליל העליון לבלוט ולהישמע מבודד במרקם, אף שלעיתים זהו אפקט רצוי.
זכרו שאת קו הבס מנגן כנראה קונטרבס, הנשמע אוקטבה מתחת לתיווי שלו. הצליל הנמוך ביותר שלו הוא E1, שלושה צלילי E מתחת ל־C האמצעי. טבעי שהבס יהיה ברגיסטר המרוחק מאוד משאר ההרכב.
צלילי ההרחבה צריכים להישאר ברגיסטרים הגבוהים של המרקם. שמותיהם משקפים זאת: בהרמוניית ג׳אז טרצדצימה אינה זהה לסקסטה. הציבו אותה מעל ספטימת האקורד, אחרת היא תישמע כסקסטה. הפניות: [1]
הכפלה
בדרך כלל צליל הבס הוא בחירה בטוחה להכפלה. לרוב זהו צליל יציב יחסית באקורד, ומכיוון שהוא בסיס המרקם, הכפלתו נשמעת היטב.
אפשרות טובה נוספת היא הכפלת שורש האקורד, גם כשהוא אינו בבס. כמו הבס, גם השורש הוא בדרך כלל צליל יציב, והכפלתו מחזקת את האקורד.
השמטת צלילים
הרמוניות ג׳אז כוללות לעיתים קרובות צלילים רבים בגלל השימוש הנפוץ בהרחבות. לא תמיד רצוי לתת לכל הצלילים משקל שווה בפריסה, ולכן נהוג להשמיט חלק מהם.
הצליל המושמט לרוב הוא הקווינטה. היא מופיעה מוקדם בסדרת ההרמוניות, כצליל חלקי 3, ולכן נוטה לחזק את השורש בלי להוסיף אופי רב בפני עצמה. האזינו לאקורדים בדוגמה 2 והשוו: הסרת הקווינטה משנה מעט מאוד את צליל האקורד הכולל, ואילו השמטת הספטימה או השורש משנה אותו במידה ניכרת.
אם הנגן או הדוגמה אינם זמינים, אפשר להשתמש בקישור למקור. זמינות המדיה תלויה בשירות החיצוני ולא אושרה בבדיקת ניגון. פתיחת המדיה
דוגמה 2. השמטת הקווינטה נפוצה ואינה משנה את הצליל באופן מהותי. הספטימה והשורש כמעט אינם מושמטים.
השמטת השורש עלולה לערער את האקורד כולו. אולם כשיש נגן בס בהרכב, אפשר להשמיט במכוון את השורש מן הקולות האחרים. נגן הבס מספק בדרך כלל את שורש ההרמוניה ומבטיח יציבות. לכן האקורד האחרון בדוגמה 2 היה נשמע היטב אם נגן בס היה מנגן G מתחת לפריסה הזו.
באקורדים מורחבים אפשר לעיתים, ואף רצוי, להשמיט צלילים אחרים מלבד הקווינטה, אך קשה לקבוע כלל גורף. בדרך כלל השמטת צלילים נועדה למנוע דיסוננס עודף עם צלילים חשובים אחרים באקורד.
הולכת קולות חלקה
עד כה דנו בהרמוניות כישויות אנכיות: ערמת צלילים העולה מן התחתית לראש העמוד. חשיבה אנכית נפוצה בתאוריית המוזיקה ובקרב פסנתרנים וגיטריסטים, אך רוב המוזיקאים האחרים חווים מוזיקה באופן אופקי, כרצף צלילים בזמן. חשוב לחשוב על מוזיקה הן אנכית והן אופקית באמצעות הולכת קולות.
הולכת קולות בג׳אז ובסגנונות רבים אחרים צריכה בדרך כלל להיות חלקה: רצוי שכל קול ינוע מעט ככל האפשר במעבר לאקורד חדש, מלבד הבס, המרבה לקפוץ. כך האקורדים נשמעים קשורים זה לזה באופן הגיוני יותר; ראו דוגמה 3. בכתיבת מהלכים דמיינו שהקולות עצלנים ורוצים לזוז מעט ככל האפשר. התנועה הקטנה ביותר היא צליל משותף: הקול אינו זז ונשאר בצליל המשותף לשני האקורדים. לאחר מכן עדיפה תנועה בטון שלם או בחצי טון. גם תנועה בטרצה קלה לביצוע ולשירה, ובמצבים רבים הולכת הקולות מחייבת אותה.
קפיצות גדולות משמשות בעיקר ליצירת ניגוד וריגוש. יש להשתמש בהן במשורה ומסיבה טובה. הן נשמעות טבעיות במיוחד בתוך אותו אקורד: ההרמוניה שבבסיס התנועה האופקית נשארת זהה, ולכן קל לקול לקפוץ בתוכה. במעבר לאקורד אחר, קפיצות נוטות לגרום לאקורדים להישמע מנותקים ועלולות להקשות על הביצוע. אפשר בהחלט לקפוץ בעת שינוי אקורד, אך הדבר עשוי לדרוש תרגול נוסף; זכרו שהקולות עצלנים.
אם הנגן או הדוגמה אינם זמינים, אפשר להשתמש בקישור למקור. זמינות המדיה תלויה בשירות החיצוני ולא אושרה בבדיקת ניגון. פתיחת המדיה
דוגמה 3. הולכת קולות חלקה גורמת לאקורדים להישמע קשורים זה לזה.
תבניות הולכת קולות בג׳אז
בכל חטיבת הג׳אז בספר נניח שהבס מנגן תמיד את שורש האקורד. לכן בדיון בהולכת הקולות נתמקד בקולות העליונים בלבד.
שני קולות עליונים: תבנית 3–7
בכתיבה לשני קולות בלבד מעל הבס, משתמשים בדרך כלל בטרצה ובספטימה ומשמיטים את הקווינטה. כך מתקבלת הולכת קולות חלקה בין אקורדים ששורשיהם קשורים בקווינטה או בסקונדה, כפי שמראה דוגמה 4. בקשר של קווינטה, למשל C⁷–F⁷ או G⁷–Cma⁷, קול אחד מתחלף בין הטרצה לספטימה, והאחר עושה זאת בסדר ההפוך. בקשר של סקונדה הקולות נעים במקביל: אחד מנגן את הטרצות והאחר את הספטימות. שימו לב שביד ימין נוצרים רק שני סוגי מרווחים: קוורטות וקווינטות.
אם הנגן או הדוגמה אינם זמינים, אפשר להשתמש בקישור למקור. זמינות המדיה תלויה בשירות החיצוני ולא אושרה בבדיקת ניגון. פתיחת המדיה
דוגמה 4. תבנית 3–7 במהלך ii–V–I משמאל ובמהלך V–IV–I מימין.
שלושה קולות עליונים: הוספת הרחבות
מתחיל עשוי לרצות להוסיף את קווינטות האקורדים כקול עליון שלישי, אך לעיתים קרובות האפשרות המתאימה יותר לסגנון היא להוסיף הרחבות ולהמשיך להשמיט את הקווינטה. אפשר להרחיב את תבנית 3–7 בקו עליון שלישי המתחלף בין נונות לטרצדצימות. דוגמה 5 חוזרת על הולכת הקולות בדוגמה 4 ומוסיפה את הקול השלישי.
אם הנגן או הדוגמה אינם זמינים, אפשר להשתמש בקישור למקור. זמינות המדיה תלויה בשירות החיצוני ולא אושרה בבדיקת ניגון. פתיחת המדיה
דוגמה 5. תבנית פריסת ג׳אז עם שלושה קולות עליונים. שני הקולות הנמוכים משתמשים ב־3–7; הקול העליון, בכחול, יוצר קו חלק נוסף המחבר נונות וטרצדצימות.
הרחבות משתנות לעיתים קרובות מאיכותן המז׳ורית כברירת מחדל, ולמתחיל לא תמיד ברור מתי לשנות אותן. כנקודת מוצא נסו את ההרחבה המתאימה לטונליות הכוללת, כמו בדוגמה 5, שבה אין סימני היתק נוספים בקול העליון. אם ההרחבה הדיאטונית נשמעת לא מתאימה, נסו להגביה או להנמיך אותה ובחרו לפי האוזן את הגרסה שנשמעת טוב ביותר. דוגמה 6, הזמינה גם כדף עזר להורדה, מציגה הרחבות נפוצות לאיכויות אקורד שונות, מן הפשוט למורכב. אל תבחרו מהאפשרויות באקראי: ההתאמה תלויה לעיתים קרובות באקורדים הסובבים, ולא רק באיכות האקורד עצמו. התנסות בהרחבות מסייעת לפתח תחושה של התאמה סגנונית. הפניות: [1]
דוגמה 6. הרחבות נפוצות לכל איכות אקורד.
הנחיות לעומת כללים
רוב העקרונות שלעיל אינם כללים מחייבים אלא הנחיות לכתיבה המתאימה לסגנון. הם מייצגים את הנפוץ ביותר בג׳אז.
לא תמיד מקיימים את ההנחיות, אך הכרתן מאפשרת לחרוג מהן תוך הבנה מלאה של הצליל שיתקבל. אפשר לשבור את הכללים, אך ודאו שאתם יודעים מדוע.
- Coker, Jerry. 1984. Jazz Keyboard for Pianists and Non-Pianists: Class or Individual Study. Miami: Alfred Music.
- דף עזר של סימוני אקורדים נפוצים עם הרחבות, מאת Brendan Schnabel. הפניות: [1]
- דף עבודה על פריסות (.pdf, .mscz). זיהוי דפוסי הולכת קולות נפוצים במרקם ג׳אז וכתיבת מהלכי אקורדים עם פריסה והולכת קולות טובה. הפניות: [1] [2]
קרדיטים למדיה
- סדרת ההרמוניות © Megan Lavengood, ברישיון CC BY-SA, ייחוס ושיתוף זהה. הפניות: [1]
- צלילי סדרת ההרמוניות אינם תואמים לכיוון שווה של שנים־עשר צלילים, אך לשם נוחות הם נכתבו בגובה הצליל הקרוב ביותר. ↵ הפניות: [1]
הגדרות המונחים בפרק
סדרת ההרמוניות (harmonic series)
סדרת צלילים שתדירויותיהם הן כפולות של התדירות הראשונה: 1:1, 1:2, 1:3, 1:4, 1:5 וכן הלאה. אם מתחילים ב־C₂, מתקבלת הסדרה C₂, C₃, G₃, C₄, E₄, G₄, B♭₄, C₅ וכן הלאה, בקירוב בתיווי.
פריסת אקורד (voicing)
חלוקת צלילי האקורד לרגיסטרים המתאימים לביצוע בסגנון הנתון.
בס (bass)
התפקיד, או הקול, הנמוך ביותר ביצירה.
שורש (root)
הצליל הנמוך ביותר של אקורד משולש או ספטאקורד כאשר צלילי האקורד מסודרים בטרצות.
אקורד ללא פריסה לביצוע (unvoiced)
כתיבת אקורדים בערמת טרצות או במצב צפוף על חמשה אחת, בדרך כלל לצרכים מופשטים או תאורטיים ולא לביצוע.
אקוסטיקה (acoustics)
המדע הפיזיקלי העוסק בקול.
הרץ (Hertz)
יחידת מדידה לתדירות קול, השווה למחזור אחד בשנייה.
הרמוניות (harmonics)
צליל עילי בצליל מורכב, שתדירותו היא כפולה שלמה של תדירות היסוד.
צלילים חלקיים (partials)
תדירות מרכיבה אחת במערכת הצלילים העיליים של צליל מורכב.
הכפלה (double)
שכפול צלילים מסוימים של אקורד בכמה קולות.
הולכת קולות (voice leading)
הדרך שבה קול מסוים במרקם נע כשההרמוניות משתנות. למשל, במקהלה של סופרן, אלט, טנור ובס, אפשר לדון בהולכת הטנור כשהמקהלה עוברת מ־I ל־V.
צליל משותף (common tone)
צליל המופיע ביותר מאקורד אחד.
תנועות בטרצה (Skips)
תנועה מלודית בטרצה.
הערת עריכה: כותרת ההגדרה של פריסת אקורד הותאמה לתוכנה; קישור המונח במקור נקרא voices אף שההגדרה מתארת voicing.