טונליות בפופ וברוק השואבת ממודוסים דיאטוניים

מוזיקת פופ ורוק רבה אינה נשענת רק על מערכת המז׳ור והמינור הקלאסית, אלא גם על מודוסים דיאטוניים. אלה אינם המודוסים כפי ששימשו בכנסייה הנוצרית בימי הביניים, אלא המודוסים הדיאטוניים הנפוצים במוזיקה עממית מערבית, בייחוד אנגלית וקלטית.

המודוסים הנפוצים ביותר ב״מערכת טונלית״ זו של פופ ורוק הם:

• דורי: do re me fa sol la te do
• מיקסולידי: do re mi fa sol la te do
• אאולי: do re me fa sol le te do

גם לידי אפשרי, אך נדיר. לוקרי נדיר עוד יותר, בשל דרגת הסולם החמישית המונמכת שלו. פריגי נפוץ, אך בדרך כלל כחלק מ״מערכת 5״ של Everett. ההברות הן בדו יחסי.

ההרמוניות האופייניות לפופ ולרוק מודאליים מדגישות מאוד את flat-VII כאקורד ״דומיננטה״ ראשי במקום V ואפילו v, שכן ארבעת המודוסים הנפוצים האמורים מכילים te, לפי ניסוח המקור. גם flat-VI נפוץ באאולי, ו־flat-III בדורי ובאאולי.

דוגמה ברורה היא ״Scarborough Fair״ של Simon & Garfunkel. השיר מבוסס על מלודיה עממית דורית, וההרמוניה משקפת את המקור העממי ומדגישה i, ‏III ו־flat-VII.

השפה ההרמונית הזאת נמצאת גם ביצירות מקוריות שלהם, כגון ״The Sound of Silence״, המבוסס על אאולי.

U2, הלהקה האירית, משתמשת לעיתים קרובות בטונליות מודאלית. למשל, המבוא והבית של ״In God’s Country״ בנויים על חילופים בין I ל־v, במיקסולידי. הפזמון עולה בצעד לסולם אחר ועובר לאאולי או לדורי: אין בו la או le שיאפשרו להבחין ביניהם.

״Sunday, Bloody Sunday״ הוא דוגמה מובהקת נוספת של U2 המבוססת על אאולי, בהרמוניה של i, ‏III ו־flat-VI. שימו לב לסיומת המזדמנת במז׳ור המקביל, המבוססת על המהלך ״הפלגלי הכפול״ flat-VII IV I.

הערת תרגום: המקור אומר ״ארבעת המודוסים הנפוצים״ לאחר רשימה של שלושה. פריגי מוזכר בסוגריים ומכיל te, אך לידי אינו מכיל te. אין להסיק את הטענה על כל המודוסים שהוזכרו; ניסוח המנייה נשמר כטענת מקור והסוגיה מתועדת.