הרחבות חיצוניות

לעיתים קרובות נושא מלווה בחומר המופיע לפני גבולותיו הרגילים או אחריהם, אך תלוי בו בבירור. חומר זה הוא חיצוני לנושא עצמו — ״לפני ההתחלה״ או ״אחרי הסיום״, במונחיו של ויליאם קפלין.

קידומת

קידומת (prefix) היא קטע קצר או ארוך הקודם לנושא. קידומות קצרות חסרות חומר מוטיבי מובחן ו/או מהלך הרמוני. הן קשורות לנושא הבא אחריהן, אך הסרתן אינה פוגעת בהיגיון של הפראזה עצמה.

כאן קידומת ליווי בת תיבה אחת מכינה פראזה פותחת בת ארבע תיבות, המתחילה בתיבה 2. בקידומת אין מנגינה אופיינית וגם אין מהלך הרמוני.

סיומת

סיומת (suffix) מאריכה את ההרמוניה שסיימה את הנושא. סיומות מתוארות ומקבלות שמות שונים בהתאם לסוג הקדנצה — קדנצה אותנטית מושלמת (PAC) או חצי קדנצה (HC) — המסיימת את הנושא שאליו הן מצטרפות.

חטיבות סיום

חטיבות סיום (closing sections), המכונות לעיתים גם קודטות (codettas), באות אחרי נושאים המסתיימים ב־PAC.

הפריודה המורכבת בדוגמה מסתיימת ב־PAC בתיבה 16. אחרי הקדנצה באה חטיבת סיום בת חמש תיבות, המאשרת אותה. שימו לב שהמנגינה מתמקדת בדרגה 1 — מאפיין נפוץ של קטעים כאלה. מבחינה הרמונית, המהלך הקדנציאלי ii–V-I שסיים את הנושא (ראו תיבות 15 ו־16) פשוט חוזר.

שהייה על הדומיננטה

כאשר סיומת באה אחרי חצי קדנצה, מכנים אותה שהייה על הדומיננטה (standing on the dominant). קטעים כאלה מסמנים לעיתים קרובות כניסה של נושא, למשל הנושא השני בפרק בצורת סונטה, או חזרה של נושא, למשל הרפריזה בצורה תלת־חלקית קטנה.

דוגמה מפורסמת זו מתחילה בקידומת בת תיבה אחת, ואחריה משפט מוזיקלי מורכב. המשפט המורכב מסתיים בחצי קדנצה בתיבה 16. שימו לב לאקורד הסקסטה המוגדלת הקודם לה. התיבות שלאחר מכן שוהות על הדומיננטה: הן מאריכות את הקדנצה בהדגשת הרמוניה של דומיננטה ובעיטור מלודי של דרגה 5.

---

הרחבה מגרסה 2 — בטא: ההסברים והוראות דפי העבודה שלהלן נבדקו מול המקור. דוגמאות התווים בדפי העבודה נשמרו במקורן; כותרותיהם באנגלית. קישורי השמע ושירותי החוץ טרם אומתו במלואם. הרחבה זו מיועדת למהדורת הקריאה וטרם נכללת בספר השמע.

הרחבה מגרסה 2: הרחבות חיצוניות

מקור ההרחבה: John Peterson, ‏Expansion and Contraction at the Phrase Level, ‏Open Music Theory, גרסה 2. המבוא, ההרחבות הפנימיות, הכיווץ ושלושת דפי העבודה מופיעים בשכבת ההרחבה המקבילה.

כאשר מלחין מוסיף אורך מחוץ לפראזה, הוא עשוי להוסיף תיבות לפני תחילתה — קידומת — או אחרי הקדנצה — סיומת. בתרשימי צורה מסמנים הרחבות חיצוניות בקשתות או בסוגריים מקווקווים.

הקידומת

קידומת (prefix) מופיעה לפני תחילת הפראזה ולרוב משמשת מבוא. היא יכולה להיות קצרה, כגון ליווי הפותח ליד לפני כניסת הזמר, או ארוכה, כגון מבוא איטי לסימפוניה.

דוגמה 7: קידומת קצרה אצל Cécile Chaminade, ‏L’amour captif, תיבות 1–10 ‏(0:00–0:13). כמו בשירים אמנותיים רבים, ה־mélodie נפתחת במבוא כלי לפני כניסת הזמר — כלומר לפני תחילת הפראזה. הפראזה כוללת גם גרסה של תבנית הבס הקדנציאלית היסודית: במקום mi–fa–sol–do (3̂–4̂–5̂–1̂), Chaminade כותבת di–re–sol–do (↑1̂–2̂–5̂–1̂) בתיבות 8–11. תרשים המקור.

הערת מקור: בטקסט האנגלי נכתב “phrase beginningg”; בתרגום תוקנה שגיאת הכתיב ל״תחילת הפראזה״ בלי לשנות את המשמעות.

הסיומת

סיומת (suffix) מופיעה אחרי שהפראזה כבר הגיעה לקדנצה. המונחים גמישים: מה שאדם אחד מכנה הרחבה פוסט־קדנציאלית, אדם אחר עשוי לכנות קודטה. חשוב יותר לזהות שהסיומת מוסיפה אורך מחוץ לגבולות הפראזה מאשר להכריע בשם יחיד.

דוגמה 8 — מאפייני סוגי הסיומות הנפוצים:

מונח	אורך ממוצע	מאפיינים	מקום אופייני	דוגמה
הרחבה פוסט־קדנציאלית, p.c.e.	קצרה, 1–2 תיבות	מעט חומר מלודי או ללא חומר מלודי; לעיתים חוזרת על אקורדי הקדנצה, כגון V–I, או על הטוניקה הסופית; בדרך כלל אינה מציגה פראזה שלמה	לאחר פראזה בתוך חטיבה	9
קודטה	בינונית, 4–8 תיבות	לעיתים קרובות חומר מוטיבי קצר וחוזר; עשויה לעבור במהלך קדנציאלי שלם; עשויה לכלול פראזה שלמה אך אינה חייבת	לאחר חטיבה בתוך יצירה או פרק	10
קודה	ארוכה, 8 תיבות ומעלה	חומר משמעותי; עשויה להציג נושא חדש או להחזיר נושא קודם; מכילה לעיתים כמה פראזות	לאחר גוף היצירה או הפרק	11

דוגמה 9: הרחבה חיצונית באמצעות הרחבה פוסט־קדנציאלית אצל Cécile Chaminade, ‏Les présents ‏(2:31–2:57). בסוף פריודה ארוכה, לאחר PAC המסיימת את הפראזה העונה, הרחבה בת שתי תיבות מאריכה את הטוניקה הסופית באמצעות ארפג׳ו.¹ תרשים המקור.

דוגמה 10: הרחבה חיצונית באמצעות קודטה אצל Beethoven, סונטה לפסנתר אופ׳ 2 מס׳ 1, תיבות 36–48 ‏(0:45–0:58). פראזה ארוכה מסיימת את התצוגה ב־PAC ב־A♭ מז׳ור בתיבה 41. אחריה באה קודטה ובה יחידה בת שתי תיבות החוזרת על עצמה ומוהרמנת בקו הבס הקדנציאלי fi–sol–do (↑4̂–5̂–1̂). תרשים המקור.

דוגמה 11: הרחבה חיצונית באמצעות קודה אצל Shostakovich, ‏Festive Overture. המבוא חוזר ב־4:52; גרסה שנייה של המבוא מתחילה ב־5:03; ב־5:32 ‏PAC חופפת מסיימת את גוף היצירה והקודה מתחילה. חומר הקודה לקוח מן הנושא השני, שהופיע ב־2:00, והיא מציגה חגיגה אנרגטית של הסיום באמצעות גרסה מהירה של נושא שכבר נשמע וכמה פראזות.

מונחים מן המקור — הרחבות חיצוניות

• קידומת: הרחבה חיצונית לפני תחילת הפראזה; בדרך כלל מבוא, קצר או ארוך.
• סיומת: הרחבה חיצונית אחרי סוף הפראזה; שלושת השמות השכיחים, מן הקטן לגדול, הם הרחבה פוסט־קדנציאלית, קודטה וקודה.
• הרחבה פוסט־קדנציאלית: סיומת קצרה המופיעה בדרך כלל אחרי פראזה בתוך חטיבה ומאריכה את האקורד האחרון או חוזרת על שני אקורדי הקדנצה.
• קודטה: סיומת באורך בינוני, למשל 4–8 תיבות, המופיעה בדרך כלל בסוף חטיבה וכוללת לעיתים יחידות חוזרות; היא עשויה להכיל פראזה שלמה.
• קודה — הגדרה צורנית קלאסית: חטיבת סיומת גדולה בסוף יצירה או פרק, אחרי ה־PAC המסיימת את החטיבות העיקריות.
• mélodie: שיר אמנותי בצרפתית.
• תבנית בס יסודית: סדרת הצלילים הבסיסית המגדירה מהלך שכיח; אפשר לקשטה בצלילים חשובים פחות בלי לאבד את זיהוי התבנית.
• פריודה: צורה ברמת הפראזה המורכבת מפראזה פותחת ומפראזה עונה.
• קודה — הגדרת המילון המקושר של פופ ורוק: חטיבת סיום של שיר המציגה חומר חדש; בדומה ל־outro, היא מבטאת רטוריקה של סיום. הגדרה זו מופיעה במקור לצד ההגדרה הקלאסית ואינה מחליפה אותה.

זכויות ומגבלות מדיה

המקור מייחס את תרשימי הדוגמאות ל־John Peterson ול־Megan Lavengood; בחלק מן הרשומות מצוין במפורש רישיון CC BY-SA 4.0 ובחלקן מופיע ייחוס ללא הצהרת רישיון פריטנית. התרשימים נשארים קישורים חיצוניים ולא הועתקו לשכבת הקריאה. ההקלטות לא נבדקו בניגון.

הטקסט: John Peterson ואנשי Open Music Theory, ברישיון CC BY-SA 4.0, למעט חריגים המסומנים במקור. התרגום והבדיקה העצמית נעשו בסיוע בינה מלאכותית; אין בכך טענה להגהה אנושית.