אקורדי סובדומיננטה משתנים כרומטית

אקורדי הסובדומיננטה המשתנים כרומטית הנפוצים ביותר, מלבד הדומיננטה השניונית של V, הם האקורד הנפוליטני ואקורדי הסקסטה המוגדלת לסוגיהם.

האקורד הנפוליטני

האקורד הנפוליטני (Neapolitan chord) כולל דרגה 2 מונמכת, דרגה 4 ודרגה 6 מונמכת: ra, fa ו־le. זהו אקורד משולש מז׳ורי, והוא מופיע בדרך כלל עם fa בבס, כלומר בהיפוך ראשון. במרקם ארבעה קולות fa מוכפל גם הוא.

בניתוח במספרים רומיים משתמשים ב־N. או ב־N.⁶ במקום מספר רומי. כלומר, בשיטת הניתוח הקלאסית המתוארת כאן הוא אינו מסומן כאקורד II במול. כאקורד סובדומיננטה משתנה כרומטית הוא מבטא תמיד תפקיד סובדומיננטה, S.

בניתוח בס פונקציונלי מציבים N. מתחת לסימון [S4].

כמה אקורדים נפוליטניים בולטים מופיעים בשיר ״Der Müller und der Bach״ מתוך מחזור השירים של שוברט Die schöne Müllerin, שיר מס׳ 19. בתווים שלהלן, תיבות 7–10, מופיע אקורד הטוניקה המשולש ב־G מינור, ואחריו נפוליטני, אקורד ספטימה דומיננטי וטוניקה: T – S – D – T.

אקורדי סקסטה מוגדלת

אקורדי סקסטה מוגדלת (augmented-sixth chords) נקראים על שם הסקסטה המוגדלת שבין le ל־fi, שתי דרגות המופיעות בכל אקורד מסוג זה. הצלילים הנוספים קובעים איזה סוג של אקורד סקסטה מוגדלת מתקבל.

סקסטה מוגדלת איטלקית

אקורד סקסטה מוגדלת איטלקית (Italian augmented-sixth chord) הוא הפשוט ביותר במשפחה, ובו שלושה צלילים בלבד: le, do ו־fi. בדרך כלל le הוא צליל הבס, ובארבעה קולות מוכפל בדרך כלל do. זכרו שבאקורד סקסטה אין מכפילים את הבס, ואף לא צליל משתנה כרומטית כגון fi. לכן do הוא היחיד שאפשר להכפיל בסגנון הקפדני; ההכפלה הזאת ממשיכה בדרך כלל גם לסגנונות חופשיים יותר.

בניתוח במספרים רומיים משתמשים ב־It. במקום מספר רומי. סימון הבס הממוספר הוא 6 פשוט עם קו חוצה. האקורד מבטא תפקיד סובדומיננטה, S.

כאשר le בבס, הסימון הפונקציונלי הוא [S6], ומתחתיו מוסיפים It.

הדוגמה הבאה לקוחה מן הבגטלה של בטהובן אופ׳ 119 מס׳ 1, תיבות 1–4. בתיבה 3 אקורד הסקסטה האיטלקית מופיע בפעימה השלישית, מיד לפני אקורד הדומיננטה.

סקסטה מוגדלת צרפתית

אקורד סקסטה מוגדלת צרפתית (French augmented-sixth chord) כולל ארבעה צלילים: le, do, re ו־fi. כמו באיטלקית, le הוא בדרך כלל צליל הבס.

בניתוח במספרים רומיים משתמשים ב־Fr. במקום מספר רומי. סימון הבס הממוספר הוא 6 עם קו חוצה, וכן 4 ו־3. האקורד מבטא תפקיד סובדומיננטה, S.

כאשר le בבס, הסימון הפונקציונלי הוא [S6], ומתחתיו מוסיפים Fr.

הדוגמה הבאה לקוחה מרביעיית המיתרים ״הדיסוננסים״ של מוצרט, K. 465, פרק רביעי, תיבות 10–16. אקורד הסקסטה הצרפתית מופיע בפעימה השנייה של תיבה 14. כאן אקורד סובדומיננטה ״מתון״ יותר, IV⁶, מתקדם אל הסקסטה הצרפתית המתוחה יותר, ומשם אל שש־ארבע קדנציאלי לפני V–I. האחרון.

סקסטה מוגדלת גרמנית

אקורד סקסטה מוגדלת גרמנית (German augmented-sixth chord) כולל ארבעה צלילים: le, do, me ו־fi. כמו בשאר הסוגים, le הוא בדרך כלל צליל הבס.

בניתוח במספרים רומיים משתמשים ב־Ger. במקום מספר רומי. סימון הבס הממוספר הוא 6 עם קו חוצה ו־5. האקורד מבטא תפקיד סובדומיננטה, S.

כאשר le בבס, הסימון הפונקציונלי הוא [S6], ומתחתיו מוסיפים Ger.

הסקסטה הגרמנית מופיעה כמעט תמיד במינור וממשיכה לשש־ארבע קדנציאלי, כאשר me ו־do נשמרים אל תוך שש־ארבע.

בסונטת הפסנתר של בטהובן ב־E מז׳ור, אופ׳ 109, פרק שלישי, אקורד סקסטה גרמנית מופיע בפעימה האחרונה של תיבה 7 ונמשך אל תיבה 8, לפני שחרור המתח בחצי הקדנצה שבסופה.

סקסטה מוגדלת שווייצרית

אקורד סקסטה מוגדלת שווייצרית (Swiss augmented-sixth chord) כולל ארבעה צלילים: le, do, ri ו־fi. הוא נקרא ״שווייצרי״ מפני שהוא נשמע כגרמני אך מאוית בדומה לצרפתי: ri במקום me. בשווייץ מתקיימות יחד שפות המבוססות על גרמנית, צרפתית, איטלקית ורומאנש, כאשר גרמנית וצרפתית הן הגדולות שבהן. Le הוא בדרך כלל צליל הבס.

בניתוח במספרים רומיים משתמשים ב־Sw. במקום מספר רומי. סימון הבס הממוספר הוא 6 עם קו חוצה, 4 עם קו חוצה ו־3. האקורד מבטא תפקיד סובדומיננטה, S.

כאשר le בבס, הסימון הפונקציונלי הוא [S6], ומתחתיו מוסיפים Sw.

כמו הסקסטה הגרמנית, השווייצרית ממשיכה כמעט תמיד לשש־ארבע קדנציאלי. עם זאת, היא נוטה להופיע במז׳ור, כאשר ri מתקדם אל mi ו־do נשמר אל תוך שש־ארבע.

הערת המהדורה העברית: ra, le, fi ו־ri הן הברות כרומטיות של דו נייד ונשמרות בלטינית כדי למנוע החלפה בתווים מוחלטים. הסימונים N., It., Fr., Ger. ו־Sw. ושיוכם ל־S הם מוסכמות המקור; אין להסיק שאין שיטות סימון אחרות. המילים ״כמעט תמיד״ נשמרו ואינן הופכות לאיסור.