רונדו

כמו צורת סונטה, לצורות רונדו (rondo) היסטוריה ארוכה. בעוד שהסונטה צמחה מפרקי מחול בארוקיים, בעיקר מאיטליה, לרונדו היסטוריה ארוכה יותר, שמקורה בסוגה אינסטרומנטלית צרפתית — rondeaux — שהתאפיינה בחילופים בין חטיבות חוזרות לבין חטיבות מנוגדות, המכונות couplets. בסונטה אינסטרומנטלית או ביצירה סימפונית, רונדו מופיע בדרך כלל בפינאלה מהיר או בפרק שני איטי. כנראה בשל אופיו הקליל יותר, כמעט לעולם אין הוא מופיע כפרק ראשון.

מבחינה מושגית, רונדו פשוט למדי. הצורה מורכבת מחטיבות חוזרות (refrains) המתחלפות באפיזודות (episodes). חומר החטיבה החוזרת הוא אותו חומר לאורך הפרק — לפעמים עם עיטורים קלים או קיצור — והוא נשמע תמיד בטונליות הטוניקה. האפיזודות מנוגדות לחטיבות החוזרות מבחינה טונלית, ובדרך כלל גם מבחינה נושאית. שלא כחטיבות החוזרות, אפיזודות הרונדו אינן חייבות להיות זהות זו לזו במהלך הפרק. לכן, בקנה מידה גדול, רונדו טיפוסי מציג את הצורה ABAC … A: האות A מציינת את החטיבה החוזרת, ו־B ו־C מציינות אפיזודות בעלות חומר נושאי ייחודי. שלוש הנקודות (…) מציינות שמספר החטיבות החוזרות והאפיזודות אינו קבוע, אף שרונדו בן חמישה חלקים, ABACA, הוא בהחלט השכיח ביותר.

אף שהרונדו פשוט מבחינה מושגית, בפועל הוא עשוי להיות הצורה הקשה ביותר לתיאור תאורטי ולעיסוק אנליטי. הסיבה העיקרית היא שמלחינים שונים השתמשו בתבנית הרונדו הפשוטה שתוארה לעיל בדרכים שונות. כדי לסייע בהתמודדות עם השינויים האלה, נסווג רונדו לשני טיפוסים: (1) רונדו בן חמישה חלקים, ABACA, ו־(2) סונטה־רונדו, ABACABA. ההבדל העיקרי ביניהם, שנדון בו בפירוט בחומרי העזר האחרים על רונדו, הוא שבסונטה־רונדו החטיבה החוזרת הראשונה והאפיזודה הראשונה יוצרות תצוגת סונטה מלאה, החוזרת כרפריזה בחטיבה החוזרת השלישית ובאפיזודה השלישית, כאשר האפיזודה מועתקת לטונליות הטוניקה. לימוד הזיהוי של סוגי התפקיד הנושאי השכיחים בצורות רונדו הוא צעד ראשון חשוב.