מרווח ומחלקת מרווח

מכיוון שמרווחים תלויים בגבהי הצליל המרכיבים אותם, הקונסוננס והדיסוננס של מרווחים במוזיקה טונלית נקבעים בידי הטונליות עצמה. דמיינו את המרווח G–B♭, טרצה קטנה: בהקשר של G מינור זהו מרווח קונסוננטי. באיות G–A♯ נוצרת סקונדה מוגדלת דיסוננטית. מנקודת מבט טונלית שני המרווחים שונים, אף שבמנותק מן ההקשר הם זהים.

מרווח בין גבהי צליל

בניתוח מוזיקה פוסט־טונלית נרצה לעיתים קרובות להדגיש את הדמיון הזה, במיוחד כאשר מניחים שקילות אנהרמונית של גבהי הצליל. לצורכינו, המרווחים G–B♭ ו־G–A♯ הם אותו מרווח.

מרווח בין גבהי צליל (pitch interval) הוא המרחק בין גבהי צליל, הנמדד בחצאי טונים. לפיכך המרווח מ־G4 ל־A♯5 הוא +15. חשבו כך: אם אתם ב־G4, כמה חצאי טונים צריך לעבור כדי להגיע ל־A♯5? צריך לעלות 15 חצאי טונים.

מרווחים בין מחלקות גובה צליל

מרווחים בין מחלקות גובה צליל (pitch-class intervals) הם המרחק בין מחלקות גובה צליל, הנמדד בחצאי טונים. נחזור למרווח G4–A♯5: כעת מעניינות אותנו רק המחלקות G ו־A♯. כדי לעבור מ־G ל־A♯ במונחי מחלקות גובה צליל, די לעלות 3 חצאי טונים.

מרווחים מסודרים

אפשר לחשב מרווחים אלה תוך התחשבות בסדר הצלילים — G4 ל־A♯5 אינו זהה ל־A♯5 ל־G4 — או בלי להתחשב בסדר, ואז G4 ל־A♯5 זהה ל־A♯5 ל־G4.

מרווח מסודר בין גבהי צליל (ordered pitch interval)

למרווח מסודר בין גבהי צליל יש לצרף תמיד סימן ״+״ או ״−״, המציין את כיוון התנועה. המרווח המסודר מ־G4 ל־B♭5 הוא +15, אך מ־A♯5 ל־G4 הוא -15.

מרווח מסודר בין מחלקות גובה צליל (ordered pitch-class interval)

מרווחים מסודרים בין מחלקות גובה צליל נמדדים סביב ה״שעון״ בכיוון השעון. לפיכך מ־G ל־A♯ המרווח הוא 3, ומ־A♯ ל־G הוא 9.

מרווחים בלתי מסודרים

מרווחים בלתי מסודרים (unordered intervals) מייצגים את המרחק הקצר ביותר בין שני גבהי צליל או שתי מחלקות גובה צליל, ללא התייחסות לסדרם. לקביעת המרווח הבלתי מסודר, מצאו פשוט את המרחק הקצר ביותר בין שני גבהי הצליל.

מרווח בלתי מסודר בין גבהי צליל

המרווח הבלתי מסודר מ־G4 ל־A♯5 הוא 15.

מרווח בלתי מסודר בין מחלקות גובה צליל — מחלקת מרווח (interval class)

המרווח הבלתי מסודר מ־G ל־A♯ הוא 3.

סיכום

שילובים שונים של מרווח בין גבהי צליל, מרווח בין מחלקות גובה צליל, מסודר ובלתי מסודר, יוצרים ארבע תפיסות שונות של מרווח. כדי להבין אותן ואת שימושיהן בניתוח, חשבו עליהן כרצף מן המוחשי ביותר — המרווח המסודר בין גבהי צליל — אל המופשט ביותר: המרווח הבלתי מסודר בין מחלקות גובה צליל.