צורת סונטה — הרפריזה

הרפריזה (recapitulation) היא היעד של הסונטה, והיא באה אחרי התצוגה והפיתוח. כל מה שקודם לתצוגה הוא מבוא (introduction), וכל מה שבא אחרי הרפריזה הוא קודה (coda). הרפריזה עונה לציפיות שהציבה התצוגה ומביאה את הסגירה המהותית של הסונטה (essential sonata closure). לכן היחס בין התצוגה לרפריזה הוא מוקד מרכזי בניתוח סונטה.

בשל חשיבותו של יחס זה, יש לנתח תמיד את הרפריזה לאור התצוגה.

המחזור הנושאי

הרפריזה פועלת בדרך כלל לפי אותו דפוס יחידות שהוצג בתצוגה: { P TR ’ S / C } בתצוגה דו־חלקית, ו־{ P TR ⇒ FS / C } בתצוגה רציפה. סימן הגרש מציין את הצזורה האמצעית (medial caesura, MC), והלוכסן מציין את הסגירה המהותית של התצוגה או של הסונטה (EEC/ESC).

הסגירה המהותית של הסונטה

היעד ההרמוני של הרפריזה, ושל פרק הסונטה כולו, הוא הסגירה המהותית של הסונטה (ESC). ה־ESC תהיה תמיד I:PAC, ובדרך כלל תתרחש באותה נקודה נושאית ברפריזה שבה התרחשה EEC בתצוגה. לעיתים קרובות זו בדיוק אותה מוזיקה שהופיעה בתצוגה, אך בטרנספוזיציה מן הטונליות המשנית לטונליות הראשית.

כתיבה מחדש

היחס הפשוט ביותר בין תצוגה לרפריזה מופיע בסונטה שבה MC מסוג I:HC בתצוגה מלווה מיד ב־S בדומיננטה. בסונטה כזו המלחין יכול לחזור ברפריזה על P–TR בדיוק כפי שהופיעו, ואז לחזור על S–C בדיוק כפי שהופיעו, אך בטרנספוזיציה של קווינטה כלפי מטה. במקרה זה אין כתיבה מחדש (recomposition). כל תיבה ברפריזה מקבילה ישירות לתיבה בתצוגה, באותם גבהים או בטרנספוזיציה של קווינטה.

ברוב הסונטות, לעומת זאת, חלק מן המוזיקה של התצוגה נכתב מחדש ברפריזה, לעיתים קרובות כדי ״לבטל״ את המודולציה שהתרחשה בדרך ל־MC מסוג V:HC. במקרים כאלה משתמשים במונח תיבות מקבילות (correspondence bars או correspondence measures) לקטעים הזהים בתצוגה וברפריזה, או זהים בטרנספוזיציה. תיבות מתייחסות (referential bars) מתייחסות בבירור לתיבות מסוימות בתצוגה, אך החומר השתנה בהן באופן מהותי כלשהו. קטעים משנים (alterations) הם קטעים ברפריזה שאין להם התייחסות ברורה לקטעים בתצוגה או הקבלה ברורה אליהם.

חומר מקביל, חומר מתייחס וחומר משנה נוטים להופיע ברפריזה בסדר הבא:

• תיבות מקבילות: P, ואולי תחילת TR או TR ⇒ FS.
• קטעים משנים או תיבות מתייחסות: בעיקר ב־TR או ב־TR ⇒ FS.
• תיבות מקבילות: S ו־C, ולעיתים החומר שלפני MC, בטרנספוזיציה לטונליות הראשית.

נקודת החיבור מחדש

הנקודה ברפריזה שבה הקטעים המשנים מפנים את מקומם להקבלה מחודשת לתצוגה נקראת נקודת החיבור מחדש (crux). יש לזהות נקודה זו, יחד עם MC ו־ESC, לפני שאפשר להשלים את רוב יתר הניתוח של הרפריזה. ככלל, נקודת החיבור מחדש תבוא לפני תחילת S; רוב S ו־C יהיו מורכבים מתיבות מקבילות.

בדרך כלל אין קטעים משנים אחרי נקודת החיבור מחדש, אך כשהם מופיעים אין להתעלם מהם בניתוח.

פרשנות

ניתוח סונטה רק מתחיל במציאת היחידות, הטונליות והאירועים האלה ובסימונם. לאחר שניתחתם בהצלחה את מבנה הסונטה, עברו לפרשנות. המונח האקדמי לחקר פרשנות מוזיקלית או טקסטואלית הוא הרמנויטיקה (hermeneutics). פרשנות של סונטה מתחילה בשאלות כגון:

• אילו ציפיות יוצרת התצוגה ביחס לרפריזה, וגם ביחס לקטעים אחרים כגון הפיתוח והקודה, אם יש קודה?
• כיצד הרפריזה ממלאת ציפיות אלו?
• כיצד הרפריזה מכשילה אותן או משבשת אותן?
• כיצד עשויים המרכיבים הצפויים והבלתי צפויים ברפריזה להשפיע על המאזינים?
• כיצד קשורים המרכיבים הייחודיים של היצירה ליצירות אחרות בהקשר ההיסטורי שלה?

בכתיבה, בהצגה או בדיון בניתוח סונטה, אל תסתפקו במיון המבנה. התחילו בשאלות כאלה, והציגו פרטים מבניים כדי להסביר את תשובותיכם עליהן ועל שאלות אחרות העולות מן העיסוק ביצירה.