צלילי קישוט

צליל עובר (PT)

צליל עובר (passing tone) הוא קישוט מלודי, בדרך כלל צליל שאינו באקורד, המופיע בין שני צלילים יציבים, בדרך כלל צלילי אקורד, ויוצר תנועה בצעדים. הדגם הטיפוסי הוא צליל אקורד–צליל עובר–צליל אקורד, הממלא טרצה, כפי שמוצג בדוגמה. אפשר גם להשתמש בשני צלילים עוברים סמוכים למילוי המרווח בין שני צלילי אקורד במרחק קוורטה. צליל עובר יכול להיות מוטעם — בפעמה חזקה או בחלק חזק שלה — או לא מוטעם, בפעמה חלשה או בחלק חלש שלה.

צליל שכן שלם (NT)

כמו צליל עובר, צליל שכן שלם (complete neighbor tone) הוא קישוט מלודי בין שני צלילים יציבים, בדרך כלל צלילי אקורד; אך הוא מופיע בין שתי הופעות של אותו צליל יציב. גם כאן התנועה מן הצליל היציב לשכן ובחזרה היא תמיד בצעד. הוא יכול להיות מוטעם או לא מוטעם, אך הלא מוטעם שכיח יותר.

דגם שכן כפול (DN)

כמו דגם שכן שלם, דגם שכן כפול (double neighbor figure) מתחיל ומסתיים באותו צליל יציב, בדרך כלל צליל אקורד. בין שתי הופעותיו יש שני צלילי קישוט: אחד צעד מעליו ואחד צעד מתחתיו. אף שכל אחד מהם בנפרד יכול להיחשב שכן בלתי שלם, כמוסבר להלן, יחד הם מאזנים זה את זה ויוצרים מכלול רציף בעל יציבות כללית של שכן שלם. דגם שכן כפול בדרך כלל אינו מוטעם.

צליל שכן בלתי שלם (INT)

צליל שכן בלתי שלם (incomplete neighbor tone) הוא צליל קישוט לא מוטעם, שאליו מגיעים בקפיצה וממנו ממשיכים בצעד לצליל יציב מוטעם, בדרך כלל צליל אקורד. באופן רחב, זה כל צליל קישוט במרחק צעד מצליל יציב הבא לפניו או אחריו, המחובר בצדו השני בקפיצה. אולם לסוגים אחרים של שכן בלתי שלם יש שמות ותפקידים מיוחדים, שיופיעו בהמשך.

אפוג׳טורה (APP)

אפוג׳טורה (appoggiatura) היא שכן בלתי שלם מוטעם, שאליו מגיעים בקפיצה, בדרך כלל כלפי מעלה, וממנו ממשיכים בצעד לצליל יציב יותר, בדרך כלל צליל אקורד. הצעד בדרך כלל יורד, ותמיד בכיוון ההפוך לקפיצה הקודמת.

צליל חומק (ESC)

צליל חומק (escape tone), או échappée, הוא שכן בלתי שלם לא מוטעם, שאליו מגיעים בצעד מצליל אקורד, בדרך כלל כלפי מעלה, וממנו יוצאים בקפיצה, בדרך כלל כלפי מטה אך תמיד בכיוון ההפוך לצעד הקודם.

הקדמה (ANT)

הקדמה (anticipation) היא למעשה צליל שהיה יציב אילו לא הגיע מוקדם מדי. בדרך כלל הוא אינו צליל אקורד כשהוא מופיע מיד לפני שינוי הרמוני; עם השינוי בא אחריו אותו צליל, כעת כצליל באקורד החדש. הקדמות מופיעות בדרך כלל בסופי פראזות ויחידות צורניות גדולות יותר.

סינקופה (SYN)

סינקופה (syncopation) מתרחשת כאשר דפוס קצבי המופיע בדרך כלל בפעמות חזקות או בחלקיהן החזקים מופיע במקום זאת בפעמות חלשות או בחלקיהן החלשים. כמו בהקדמה, הצליל המסונקף מגיע מוקדם ונוטה להשתייך לאקורד שבפעמה הבאה. בניגוד להקדמה, הוא מחובר בקשת הארכה לצליל באקורד הבא ואינו מנוגן מחדש. במקום להקדים צליל שיישמע שוב באקורד הבא, הוא פשוט מגיע מוקדם.

השהיה (SUS)

השהיה (suspension) מורכבת משלושה חלקים חיוניים: הכנה, מוטעמת או לא מוטעמת; ההשהיה עצמה, מוטעמת; ופתרון, לא מוטעם. ההכנה היא צליל אקורד קונסוננטי. ההשהיה היא אותו צליל, ומופיעה יחד עם שינוי הרמוני. לאחר מכן היא יורדת בצעד לפתרון, מעל אותה הרמוניה שבה נשמעה ההשהיה. מבחינות רבות היא ההפך מסינקופה: אם הקדמה היא הגעה מוקדמת של צליל מהאקורד הבא, השהיה היא התעכבות של צליל מהאקורד הקודם, הדוחה את הגעת צליל האקורד החדש. אולם בהלחנה ובאלתור יש לטפל בהשהיה בזהירות רבה יותר מאשר בסינקופה. ההשהיות השכיחות ביותר בקולות העליונים, עם פתרונותיהן, יוצרות מול הבס את הדגמים 9–8, 7–6, 4–3. למעט 9–8, מחלקת גובה הצליל של הפתרון לעולם לא תישמע בקול אחר בו־זמנית עם הצליל המושהה. במקום SUS מקובל יותר לסמן את דגם המרווחים בספרות הבס הממוספר.

השהיה הנפתרת בעלייה (RET)

השהיה הנפתרת בעלייה (retardation) היא למעשה השהיה שפתרונה עולה. כמעט תמיד היא שמורה לאקורד האחרון בחטיבה צורנית גדולה או בפרק, ולעיתים קרובות מופיעה יחד עם השהיה רגילה, כבדוגמה. במקום RET עדיף לסמן את דגם המרווחים בספרות הבס הממוספר.

---

הרחבה מגרסה 2 — בטא: ההסברים והוראות דפי העבודה שלהלן נבדקו מול המקור. דוגמאות התווים בדפי העבודה נשמרו במקורן; כותרותיהם באנגלית. קישורי השמע ושירותי החוץ טרם אומתו במלואם. הרחבה זו מיועדת למהדורת הקריאה וטרם נכללת בספר השמע.

דף עבודה מגרסה 2: צלילי קישוט

דף העבודה המקורי — PDF, שני עמודים. הוראותיו מתורגמות להלן במלואן; התווים, המספור והסימונים המקוריים נשמרו בקובץ ללא שינוי.

חלק 1: כתיבת צלילי קישוט במרקם של שני קולות

בדף נתונים כמה קווי בס. הוסיפו שלושה צלילים בחמשת הסול כדי ליצור לפחות דוגמה אחת מכל אחד מששת סוגי צלילי הקישוט הבאים:

• צליל עובר — Passing Tone.
• צליל שכן — Neighbor Tone.
• אפוג׳טורה — Appoggiatura.
• צליל חומק — Escape Tone.
• השהיה — Suspension.
• השהיה הנפתרת בעלייה — Retardation.

זכרו: צליל הקישוט צריך להיות הצליל האמצעי מבין השלושה, ושני הצלילים החיצוניים חייבים להיות קונסוננטיים עם הבס. הקיפו בעיגול רק את צליל הקישוט, ולא את כל שלושת הצלילים, וסמנו את סוגו כראוי.

חלק 2: ניתוח

הקטע הוא “William” מאת Francis Johnson, מס׳ 5 מתוך A New Collection of Cotillions, תיבות 1–16.

1. האזינו לקטע כמה פעמים. אפשר לסרוק את קוד ה־QR שבדף או להשתמש בהקלטה המקושרת בפרק.
2. כמה צלילי קישוט כבר מוקפים בעיגול. מעל החמשה ציינו לכל אחד את סוגו, בעזרת הסימונים שבדף: PT, NT, APP, ET, SUS, R.

הערת סימון: בדף זה ET מציין צליל חומק, ובפרק הקיים משמש לכך ESC. הסימון R בדף מציין השהיה הנפתרת בעלייה; בפרק הקיים ובמלל גרסה 2 מופיע גם RET. אלה הבדלי קיצור בין המקורות, ואין להחליף את סימוני הדף בלי לציין זאת.

הדרישה היא לדוגמה אחת לפחות מכל סוג ברשימה, ולא לדוגמה אחת בסך הכול. השאלות הממוספרות והדוגמאות המוקפות אינן נפתרות כאן. ההקלטה וקוד ה־QR לא נבדקו בניגון; קובץ ההקלטה אינו מועתק ואינו חלק מספר השמע.

מקור הדף: John Peterson, ‏© 2025, Open Music Theory, CC BY-SA 4.0. פרק המקור. תרגום הוראות הדף בלבד; כותרותיו ותוויותיו הפנימיות נשארות באנגלית. בדיקה עצמית בסיוע AI, ללא הגהה אנושית עצמאית.