אקורדים משולשים ואקורדי ספטימה

אקורד הוא צירוף של שלוש מחלקות גובה צליל או יותר, הנשמעות יחד.

אקורד בן שלושה צלילים שאפשר לסדר את מחלקות גובה הצליל שלו בטרצות נקרא אקורד משולש (triad).

כדי לקבוע במהירות אם אקורד בן שלושה צלילים הוא אקורד משולש, סדרו את התווים ב״מעגל הטרצות״ שלהלן. מחלקות גובה הצליל של אקורד משולש יימצאו זו לצד זו.

זיהוי אקורדים משולשים וסימונם

אקורדים משולשים מזוהים לפי השורש (root) והאיכות (quality) שלהם.

שורש האקורד המשולש

כדי למצוא את השורש, סדרו את מחלקות גובה הצליל במעגל טרצות, במחשבה או על נייר. השורש הוא התחתון ברצף של שלוש מחלקות הגובה. במילים אחרות, אם המעגל עולה בטרצות בכיוון השעון, השורש הוא התו ה״מוקדם״ ביותר ברצף, כפי שחושבים על שעון, ושאר התווים באים ״אחריו״.

לאחר זיהוי השורש, מזהים את יתר התווים כטרצת האקורד, טרצה מעל השורש, וכקווינטת האקורד, קווינטה מעל השורש.

איכויות של אקורדים משולשים

כדי למצוא את האיכות, מזהים את המרווח בין השורש לבין יתר צלילי האקורד. בסולמות מז׳ור ומינור מופיעות ארבע איכויות של אקורדים משולשים, שלכל אחת מהן מרווחים אופייניים.

• אקורד משולש מז׳ורי: M3 ו־P5 מעל השורש, כמו do–mi–sol.
• אקורד משולש מינורי: m3 ו־P5 מעל השורש, כמו do–me–sol או la–do–mi.
• אקורד משולש מוקטן: m3 ו־d5 מעל השורש, כמו ti–re–fa.
• אקורד משולש מוגדל: M3 ו־A5 מעל השורש, כמו me–sol–ti.

סימון אקורדים באותיות

אפשר לתאר אקורד משולש בסימן יחיד, למשל סימון אקורד באותיות (lead-sheet chord symbol). הסימון כולל מידע על השורש ועל איכות האקורד, וכן על מחלקת גובה הצליל שבקול התחתון. קול זה נקרא בס (bass), בלי קשר למי ששר או מנגן אותו.

הסימון מתחיל באות גדולה, ובמידת הצורך בסימן היתק, המציינים את שורש האקורד. אחר כך נוסף מידע על האיכות:

• אקורד מז׳ורי: אין סימן איכות נוסף.
• אקורד מינורי: האות הקטנה m.
• אקורד מוקטן: dim באותיות קטנות או הסימן °.
• אקורד מוגדל: aug באותיות קטנות או הסימן +.

אם הצליל הנמוך ביותר אינו השורש, מוסיפים קו נטוי ואחריו אות גדולה המציינת את מחלקת הגובה של צליל הבס.

אקורד משולש C מז׳ור מסומן פשוט C; אקורד C מינור מסומן Cm; ואקורד D דיאז מוקטן עם F דיאז בבס מסומן D#dim/F#, וכן הלאה.

מספרים רומיים

אקורדים מסומנים לעיתים קרובות לפי תפקידם בטונליות. אחת השיטות משתמשת במספרים רומיים לציון דרגת השורש בסולם. יש מוזיקאים המשתמשים בהם גם לציון איכות האקורד: אותיות גדולות, I, II, III וכן הלאה, לאקורדים מז׳וריים; אותיות קטנות, i, ii, iii, לאקורדים מינוריים; אותיות קטנות עם º, כגון iiº ו־viiº, לאקורדים מוקטנים; ואותיות גדולות עם ⁺, כגון V⁺, לאקורדים מוגדלים. המספרים הרומיים נכתבים בדרך כלל מתחת לתווים.

יש מוזיקאים המעדיפים שהמספרים הרומיים יציינו רק את דרגת השורש; אצלם כל המספרים באותיות גדולות. בספר זה משתמשים באותיות גדולות כשמדברים על אקורדים באופן כללי והאיכות אינה חשובה. בסימון אקורדים מסוימים בעלי איכויות מסוימות, מבדילים בין האיכויות באמצעות הסימון הרומי.

בסולמות מז׳ור, אקורדים בעלי אותו מספר רומי מורכבים מאותן דרגות סולם, ובהתאם מאותן הברות סולפז׳, ובעלי אותה איכות. למשל, I בכל מז׳ור הוא אקורד מז׳ורי הכולל do, mi, sol; ו־iii הוא מינורי וכולל mi, sol, ti. כך גם בסולמות מינור, אף שאקורד הטוניקה במינור שונה מזה שבמז׳ור.

להלן האיכויות ודרגות הסולם של האקורדים המשולשים בכל סולם מז׳ור:

• I: מז׳ור — do, mi, sol.
• ii: מינור — re, fa, la.
• iii: מינור — mi, sol, ti.
• IV: מז׳ור — fa, la, do.
• V: מז׳ור — sol, ti, re.
• vi: מינור — la, do, mi.
• vii°: מוקטן — ti, re, fa.

להלן האיכויות ודרגות הסולם של האקורדים המשולשים במינור:

• i: מינור — do, me, sol.
• ii°: מוקטן — re, fa, le.
• III: מז׳ור — me, sol, te.
• iv: מינור — fa, le, do.
• V: מז׳ור — sol, ti, re.
• VI: מז׳ור — le, do, me.
• VII: מז׳ור — te, re, fa.
• vii°: מוקטן — ti, re, fa.

הערת המהדורה העברית: הרשימה במינור כוללת גם דרגה שביעית טבעית וגם מוגבהת. אין פירוש הדבר שכל האקורדים נגזרים מסולם מינור טבעי בלבד. גם הדוגמה la–do–mi מתארת אקורד מינורי, אך אינה בהכרח אקורד הטוניקה בשיטת מינור המבוסס על do.

בניית אקורד משולש

כדי לכתוב אקורד משולש על חמשה, מזהים מן הסימון באותיות את השורש, האיכות והבס. השורש והאיכות קובעים אילו שלוש מחלקות גובה צליל שייכות לאקורד. למשל, C⁺ מציין שורש C ואיכות מוגדלת. לכן יש טרצה גדולה מעל השורש, E, וקווינטה מוגדלת, G דיאז. מאחר שלא צוין בס נפרד, הבס הוא השורש C. כתבו C על החמשה ברגיסטר נוח, ואז את E ואת G דיאז מעליו. ראו את אקורד Caug באיור שלמעלה.

בסימון Cm/E♭, השורש הוא C והאיכות מינורית. לכן הצלילים הנוספים הם E במול, טרצה קטנה מעל השורש, ו־G, קווינטה זכה מעליו. הקו הנטוי מציין ש־E במול הוא הבס. כתבו E במול, ואחר כך C ו־G מעליו להשלמת האקורד, כפי שמודגם באיור.

כשכל צלילי האקורד קרובים לבס ככל האפשר, האקורד נמצא בפריסה צפופה (close position), כמו C, Cm/E♭ ו־Cdim/G♭ באיור. כשיש רווחים בין צלילי האקורד, הוא בפריסה פתוחה (open position), כמו Caug. במצבים מוזיקליים מסוימים רק אחת מן הפריסות תהיה מועילה או רצויה.

האזנה לאקורדים משולשים

לכל איכות צליל אופייני, הנשמר במידה מסוימת גם כשהאקורד בהיפוך (inversion) — כשצליל שאינו השורש נמצא בקול התחתון. בתרגול זיהוי וכתיבה של אקורדים, הקפידו לנגן אותם: כך תבדקו את הניתוח או הכתיבה ותפתחו יכולת לזהות במהירות את איכות האקורד בשמיעה.

אקורדי ספטימה

אקורד בן ארבעה צלילים שאפשר לסדר את מחלקות הגובה שלו בטרצות נקרא אקורד ספטימה (seventh chord).

כמו באקורד משולש, מחלקות הגובה שלו נמצאות זו לצד זו במעגל הטרצות, ברצף של ארבע מחלקות. ארבעת המרכיבים הם שורש, טרצה, קווינטה וספטימה.

חמש איכויות של אקורדי ספטימה מופיעות במוזיקה דיאטונית: מז׳ור עם ספטימה גדולה, ספטימה דומיננטית, מינור עם ספטימה קטנה, ספטימה מוקטנת — הנקראת גם מוקטנת במלואה — וספטימה חצי־מוקטנת. המרווחים שלהן מעל השורש הם:

• מז׳ור עם ספטימה גדולה: M3, P5, M7 — אקורד משולש מז׳ורי עם ספטימה גדולה.
• ספטימה דומיננטית: M3, P5, m7 — אקורד משולש מז׳ורי עם ספטימה קטנה.
• מינור עם ספטימה קטנה: m3, P5, m7 — אקורד משולש מינורי עם ספטימה קטנה.
• ספטימה מוקטנת: m3, d5, d7 — אקורד משולש מוקטן עם ספטימה מוקטנת.
• ספטימה חצי־מוקטנת: m3, d5, m7 — אקורד משולש מוקטן עם ספטימה קטנה.

להלן קיצורי האיכויות בסימון אקורדים באותיות:

• מז׳ור עם ספטימה גדולה: maj7 או △7, כמו G^maj7 או G^△7.
• ספטימה דומיננטית: 7, כמו B⁷.
• מינור עם ספטימה קטנה: m7, כמו F♯^m7.
• ספטימה מוקטנת: dim7 או °7, כמו D^dim7 או D^°7.
• ספטימה חצי־מוקטנת: ⦰7, כמו A^⦰7.

מספרים רומיים

להלן האיכויות ודרגות הסולם של אקורדי הספטימה במז׳ור, לצד המספר הרומי המציין את איכותם:

• I⁷: מז׳ור עם ספטימה גדולה — do, mi, sol, ti.
• ii⁷: מינור עם ספטימה קטנה — re, fa, la, do.
• iii⁷: מינור עם ספטימה קטנה — mi, sol, ti, re.
• IV⁷: מז׳ור עם ספטימה גדולה — fa, la, do, mi.
• V⁷: ספטימה דומיננטית — sol, ti, re, fa.
• vi⁷: מינור עם ספטימה קטנה — la, do, mi, sol.
• vii^⦰7: ספטימה חצי־מוקטנת — ti, re, fa, la.

להלן האיכויות ודרגות הסולם של אקורדי הספטימה במינור:

• i⁷: מינור עם ספטימה קטנה — do, me, sol, te.
• ii^⦰7: ספטימה חצי־מוקטנת — re, fa, le, do.
• III⁷: מז׳ור עם ספטימה גדולה — me, sol, te, re.
• iv⁷: מינור עם ספטימה קטנה — fa, le, do, me.
• V⁷: ספטימה דומיננטית — sol, ti, re, fa.
• VI⁷: מז׳ור עם ספטימה גדולה — le, do, me, sol.
• VII⁷: ספטימה דומיננטית — te, re, fa, le.
• vii°⁷: ספטימה מוקטנת — ti, re, fa, le.

שימו לב שבמקור, אקורד מז׳ור עם ספטימה גדולה ואקורד ספטימה דומיננטי יכולים לקבל אותו סוג סימון רומי. ההקשר הטונאלי מבהיר את ההבדל.

תיקון מתועד במהדורה העברית: במקור חסר סימן החצי־מוקטן בסימון אקורד הדרגה השנייה במינור: נכתב ii⁷ לצד איכות חצי־מוקטנת. כאן נוסף הסימן ⦰, בהתאם לרכיבי האקורד ולשיטת הסימון המוסברת בפרק. גם הסימן ⦰ עצמו נשמר מן המקור; הוא משמש כאן לציון חצי־מוקטן.

---

הרחבה מגרסה 2 — בטא: ההסברים והוראות דפי העבודה שלהלן נבדקו מול המקור. דוגמאות התווים בדפי העבודה נשמרו במקורן; כותרותיהם באנגלית. קישורי השמע ושירותי החוץ טרם אומתו במלואם. הרחבה זו מיועדת למהדורת הקריאה וטרם נכללת בספר השמע.

בנייה וזיהוי של אקורדים משולשים: השלמות ודפי עבודה מגרסה 2

מקור: Chelsey Hamm, אקורדים משולשים, גרסה 2. ההשלמה מוסיפה תהליך כתיבה על פי סולם מז׳ור והוראות מלאות לדפי העבודה. הדיון הקיים בשורש, באיכות, במספרים רומיים ובספטימות נשמר.

סימון האיכות בגרסה 2

בגרסה 2 מסמנים אקורד משולש מינורי ב־mi, ולא ב־m שבמלל הקיים: למשל Cmi = Cm. אין סימון איכות נוסף למז׳ור; ° מציין מוקטן ו־+ מוגדל. לדוגמה: C, Cmi, C°, C+. אם בשורש יש סימן היתק, הוא חלק מן הסימון, כמו B♭mi או F♯°.

אחרי קו נטוי מציינים את מחלקת גובה הצליל בבס, כאשר אינה השורש. כך Cmi/E♭ ו־Cmi/G הם אותו אקורד משולש מינורי על C, עם בס שונה. בס הוא הצליל הנמוך בפועל; המונח אינו מציין כאן כלי או סוג קול מסוים.

כתיבת אקורד משולש מתוך סימון באותיות

1. זהו את השורש ואת האיכות וכתבו את השורש על החמשה.
2. הוסיפו תווים בטרצה ובקווינטה דיאטוניות מעליו — שלושה תווים על קווים סמוכים או במרווחים סמוכים.
3. היזכרו בסימני סולם המז׳ור של השורש, או רשמו אותם לעצמכם.
4. לקבלת אקורד מז׳ורי, החילו על תווי האקורד את סימני ההיתק המתאימים מן הסולם הזה.
5. לקבלת אקורד מינורי, מוקטן או מוגדל, שנו לפי הצורך את הטרצה או את הקווינטה: במינור הנמיכו את הטרצה בחצי טון; במוקטן הנמיכו את הטרצה ואת הקווינטה; במוגדל הגביהו את הקווינטה בחצי טון.

לדוגמה, ב־D מז׳ור מתחילים בשורש D, מוסיפים F ו־A, ומחילים את סימני הסולם F♯, C♯. רק F מבין תווי האקורד דורש שינוי, ולכן מתקבל D–F♯–A; אין צורך לכתוב C♯, שאינו באקורד.

לכתיבת A♭mi מתחילים ב־A♭–C–E. בסולם A♭ מז׳ור ארבעה במולים: B♭, E♭, A♭, D♭. החלתם על שלושת תווי האקורד נותנת A♭–C–E♭, אקורד מז׳ורי. הנמכת הטרצה מ־C ל־C♭ יוצרת את האקורד המינורי A♭–C♭–E♭.

זיהוי, הכפלה ופריסה

לזיהוי אקורד משולש זהו את השורש, דמיינו את סולם המז׳ור שלו וקבעו את איכות האקורד לפי הטרצה והקווינטה. אם האקורד מסודר בטרצות צפופות ובמצב יסודי, השורש הוא הצליל התחתון. למשל, D–F♯–A מתאים ל־D מז׳ור; ואילו C♯–E♮–G♮ מוקטן, משום שבסולם C♯ מז׳ור היו הטרצה והקווינטה E♯ ו־G♯, ושתיהן הונמכו בחצי טון.

הכפלות באוקטבות ופריסה פתוחה אינן משנות את השורש או את האיכות. לצורך הזיהוי אפשר לדמיין או לכתוב את מחלקות גובה הצליל בפריסה צפופה וללא הכפלות. עם זאת, יש לשמר את מחלקת גובה הצליל שבבס אם מציינים היפוך או סימון עם קו נטוי.

הבהרת המהדורה: ״פריסה צפופה״ ו״מצב יסודי״ אינם אותו מושג. מצב יסודי נקבע לפי השורש בבס; פריסה מתארת את המרווחים בין הקולות. גם באקורד במצב יסודי יכולה להיות פריסה פתוחה. ההנחה שהצליל התחתון הוא השורש תקפה כאן רק כשמצב היסוד כבר נתון או לאחר סידור מחלקות הגובה בטרצות.

דפי עבודה A–C

כל אחד מן הדפים Triads A, Triads B ו־Triads C כולל עמוד אחד, ובו גם מפתחות דו.

1. סימון אקורדים, שאלות 1–10: מעל החמשה כתבו את סימון האקורד המתאים לכל אקורד משולש נתון. השאלה הראשונה נפתרה כדוגמה.
2. כתיבת אקורדים משולשים, שאלות 11–20: כתבו על החמשה את האקורדים המבוקשים במצב יסודי. השאלה הראשונה נפתרה כדוגמה.

דף עבודה D: אקורדים בהקשר

Triads D — שלושה עמודים. הדף משתמש במפתחות סול ופה, לרבות שינויי מפתח בקטע הניתוח.

1. סימון אקורדים, שאלות 1–20: כתבו את סימון האקורד של כל אקורד משולש. השאלה הראשונה נפתרה כדוגמה.
2. כתיבת אקורדים משולשים, שאלות 21–40: כתבו על החמשות את האקורד המצוין בסימון באותיות. השאלה הראשונה נפתרה כדוגמה.
3. אקורדים בהקשר: מלאו את סימוני האקורדים ברווחים שמעל לחמשת הפסנתר העליונה. התעלמו מתווים בסוגריים ושימו לב לשינויי מפתח. לא כל האקורדים במצב יסודי; כשנדרש, השתמשו בסימון עם קו נטוי כדי לציין את הבס. הסימון הראשון ניתן כדוגמה.

הערת מקור בדוגמה הפתורה: בשאלה 21 בדף D האקורד המסומן D כתוב בארבעה תווים, עם הכפלת שורש. זו אינה סיבה לסווגו כאקורד ספטימה: הוא כולל שלוש מחלקות גובה צליל בלבד, D–F♯–A. הדוגמה המקורית נשמרה.

קרדיט ורישיון: הסברי ההשלמה מאת Chelsey Hamm. דפי A–C: Kyle Gullings ו־Samuel Brady, © 2021; דף D: אותם מחברים, © 2025. דפי העבודה מסומנים CC BY–SA 4.0. בקטע הניתוח בדף D מופיעה גרסה מותאמת מאת מחברי הדף ל־The Ballad of Kingslea Mere, יצירה מאת Cyril Rootham שנכתבה ב־1905 למילים מאת Thomas Love Peacock; קטלוג היצירה מתעד פרסום ראשון ב־1907. מהדורת המקור ב־IMSLP מסומנת כרשות הציבור. כל ארבעת קובצי התרגול נשמרו ללא שינוי; אין כאן שימוש בתמונה המוגבלת ברישיון לא־מסחרי של איש השלג מפרק המקור. התרגום נעשה בסיוע AI; הכותרות בקובצי התווים באנגלית, וההוראות בעברית כאן.

אקורדי ספטימה: שמות, כתיבה ותרגול מגרסה 2

מקור: Chelsey Hamm, אקורדי ספטימה, גרסה 2. ההשלמה מוסיפה את שמות האיכויות והסימונים שבגרסה 2, תהליך כתיבה וזיהוי, ואת הוראות ארבעת דפי התרגול. רשימות האקורדים והמספרים הרומיים בפרק הקיים נשמרות.

איכות האקורד המשולש ואיכות הספטימה

באקורד ספטימה מבחינים בין איכות האקורד המשולש שמרכיבים השורש, הטרצה והקווינטה, לבין איכות המרווח מן השורש לספטימה. בשלושת השמות הראשונים שבטבלה האנגלית, המילה הראשונה מתארת את האקורד המשולש והשנייה את מרווח הספטימה. ״ספטימת האקורד״ (chordal seventh) אינה בהכרח הדרגה השביעית של הסולם.

איכות ושם באנגלית	האקורד המשולש	מרווח הספטימה	סימון לדוגמה בגרסה 2
מז׳ור עם ספטימה גדולה — major-major / major seventh	מז׳ורי	גדולה	Fma7
ספטימה דומיננטית — major-minor / dominant seventh	מז׳ורי	קטנה	F7
מינור עם ספטימה קטנה — minor-minor / minor seventh	מינורי	קטנה	Fmi7
ספטימה חצי־מוקטנת — half-diminished seventh	מוקטן	קטנה	Fø7
ספטימה מוקטנת במלואה — fully diminished / diminished seventh	מוקטן	מוקטנת	F°7

הסימונים ma7 ו־mi7 שבדפי גרסה 2 מציינים כאן את האיכויות המסומנות בפרק גם כ־maj7 ו־m7. הסימן החצי־מוקטן בדפים הוא עיגול חצוי; הכתיב המקורי נשמר בקובץ. אין להחליף אותו בסימן של אקורד מוקטן במלואו.

סימן היתק בשורש הוא חלק משם האקורד: למשל B♭mi7 או G♯ma7. כאשר צליל אחר נמצא בבס, מציינים אותו אחרי קו נטוי; למשל Gø7/F הוא אקורד ספטימה חצי־מוקטן על G, עם ספטימת האקורד F בבס.

כתיבה על פי סולם המז׳ור של השורש

1. כתבו את השורש על החמשה.
2. הוסיפו תווים בטרצה, בקווינטה ובספטימה דיאטוניות מעל השורש.
3. היזכרו בסימני סולם המז׳ור של השורש או רשמו אותם לעצמכם.
4. החילו את סימני ההיתק המתאימים על תווי האקורד: כך מתקבלים אקורד משולש מז׳ורי וספטימה גדולה.
5. לאיכות אחרת שנו לפי הצורך את הטרצה, את הקווינטה או את הספטימה.

לדוגמה, לכתיבת Dma7 כותבים תחילה D–F–A–C. בסולם D מז׳ור יש F♯ ו־C♯, ולכן מתקבל D–F♯–A–C♯.

לכתיבת A♭°7 מתחילים בשורש A♭ ומוסיפים C, E, G. בסולם A♭ מז׳ור ארבעה במולים: B♭, E♭, A♭, D♭. החלת הסימנים הנחוצים על תווי האקורד נותנת תחילה A♭–C–E♭–G, אקורד מז׳ור עם ספטימה גדולה. כדי לקבל אקורד מוקטן במלואו מנמיכים את C ל־C♭, את E♭ ל־E𝄫, ואת הספטימה הגדולה בשני חצאי טונים, מ־G ל־G𝄫. התוצאה היא A♭–C♭–E𝄫–G𝄫.

התהליך אמין למתחילים אך דורש זמן. תרגול נגינת כל איכויות הספטימה בכלי מסייע להפוך את ידיעת התווים לאוטומטית יותר, בלי להזדקק בכל פעם לכל שלבי הבנייה.

זיהוי האיכות

זהו את השורש, דמיינו את סולם המז׳ור שלו, בדקו את איכות האקורד המשולש ובנפרד את איכות הספטימה. למשל, באקורד C♯–E♮–G♮–B♮, התווים E♯, G♯, B♯ של C♯ מז׳ור הונמכו כל אחד בחצי טון. מתקבלים אקורד משולש מוקטן וספטימה קטנה: C♯ø7.

גם פריסה פתוחה, הכפלות או כתיבה בכמה מפתחות אינן משנות את השורש ואת האיכות. לצורך הזיהוי אפשר לסדר את מחלקות הגובה במחשבה או בכתב בטרצות צפופות, בלי הכפלות. ציון היפוך או סימון עם קו נטוי עדיין דורש לשמור את הבס המקורי.

דפי עבודה A–C

הדפים Seventh Chords A, Seventh Chords B ו־Seventh Chords C כוללים עמוד אחד כל אחד, ובו גם מפתחות דו.

1. חלק 1, שאלות 1–10: כתבו את סימון האקורד לכל אקורד נתון. השאלה הראשונה נפתרה כדוגמה.
2. חלק 2, שאלות 11–20: כתבו את האקורדים המבוקשים במצב יסודי. השאלה הראשונה נפתרה כדוגמה.

דף עבודה D

Seventh Chords D — ארבעה עמודים. הקובץ כולל ארבעה עמודים; שני האחרונים מוקדשים לניתוח הקשר מוזיקלי.

1. זיהוי סימוני אקורדים, שאלות 1–20: כתבו את סימון האקורד לכל אקורד. השאלה הראשונה נפתרה כדוגמה.
2. כתיבת אקורדי ספטימה, שאלות 21–40: כתבו את האקורדים המבוקשים במצב יסודי. השאלה הראשונה נפתרה כדוגמה.
3. סימוני אקורדים בהקשר: כתבו סימוני אקורדים ברווחים שמעל לחמשת הפסנתר העליונה. התעלמו מתווים בסוגריים. אם השורש אינו בבס, אל תשכחו להשתמש בסימון עם קו נטוי כדי לציין את צליל הבס. הסימון הראשון ניתן כדוגמה.

קרדיט ורישיון: הסברי ההשלמה מאת Chelsey Hamm; ארבעת דפי העבודה מאת Kyle Gullings ו־Samuel Brady, © 2021, CC BY–SA 4.0. בדף D קטע מתוך Unforgotten מאת Louisa Gray, מסביבות 1870; מהדורת היצירה ב־IMSLP מסומנת כרשות הציבור, ומחבר הטקסט רשום שם כ־C.F.R.. קובצי המקור נשמרו ללא שינוי. איורי המקור בפרק הספטימות המוגבלים ברישיון לא־מסחרי אינם מועתקים כאן; הדוגמאות הוסברו במלל. התרגום נעשה בסיוע AI; כותרות דפי העבודה באנגלית וההוראות בעברית כאן.