מהלך ⁦ii–V–I⁩ | תאוריית המוזיקה הפתוחה

תרגום לעברית בסיוע בינה מלאכותית מתוך Open Music Theory, גרסה 2. המלל ברישיון CC BY-SA 4.0; הקרדיטים הפרטניים לנכסים נשמרים. לפרק זה טרם הופקה קריינות. פרק המקור הרישיון

Megan Lavengood

עיקרי הדברים

המהלך ii⁷–V⁷–Ima⁷ במז׳ור, או iiø⁷–V⁷–i⁷ במינור, הוא מהלך יסודי וחשוב בג׳אז המסורתי.
אפשר לזהות ii–V–I בשילוב של תנועת שורשים בקווינטות ורצף איכויות אקורד אופייני: mi7–7–ma7 במז׳ור, או ø7–7–mi7 במינור.
בשל חשיבות המהלך בג׳אז, מושג האקורדים השניוניים מתרחב וכולל גם אקורדי סובדומיננטה שניונית, כלומר אקורד ii. הפניות: [1]
אפשר לזהות גם מהלכים לא שלמים, ii–V ללא I, משום שהשילוב בין תנועת השורשים לאיכויות האקורדים מובחן כל כך.

רשימת ההאזנה של הפרק הפניות: [1]

דוגמה 1 מציגה קדנצות מסיימות מארבע מנגינות ג׳אז. בחנו את ההרמוניות ונסו לזהות את התבנית. אפשר להאזין למנגינות ברשימת Spotify של הפרק. הפניות: [1]

דוגמה מקוונת / תרגיל אינטראקטיבי: פתיחת הדוגמה באתר המקור

אם הנגן או הדוגמה אינם זמינים, אפשר להשתמש בקישור למקור. זמינות המדיה תלויה בשירות החיצוני ולא אושרה בבדיקת ניגון. פתיחת המדיה

דוגמה 1. ״Afternoon in Paris״, ״All the Things You Are״, ״My Funny Valentine״ ו־״Joy Spring״ כוללות כולן מהלך דומה בקדנצה המסיימת: ii–V–I. הפניות: [1] [2] [3] [4]

כל הדוגמאות מסתיימות בקדנצות אותנטיות מושלמות, PAC. אך הדמיון אינו מסתכם בכך: לפני כל קדנצה מופיע ii, כך שיש שלושה אקורדים שכל אחד קשור לבא אחריו בקווינטה.

ii–V–I הוא אחד המהלכים החשובים ביותר בג׳אז. הוא מופיע באופן סדיר בקדנצות וגם כאבן בניין לאורך המנגינה. במז׳ור, כמו בקטעים בדוגמה 1, איכויות האקורדים הן mi7–7–ma7. במינור הן משתנות ל־ø7–7–mi7; אקורד V הוא מז׳ורי בשני המודוסים. דוגמה 2 מסכמת את שני המהלכים ואת תבנית הולכת הקולות האופיינית.

דוגמה 2. ההרמוניות והולכת הקולות הטיפוסיות של ii–V–I במז׳ור ובמינור.

דוגמה מקוונת / תרגיל אינטראקטיבי: פתיחת הדוגמה באתר המקור

ii–V–I כסכמה

סכמה (schema) היא מושג מועיל בתאוריית המוזיקה, המשמש בדרכים רבות בספר, למשל בהרמוניית פופ. סכמה היא תבנית מוכרת שהמוח מזהה גם כשהופעתה המסוימת כוללת שינויים. הפניות: [1]

ii–V–I הוא סכמה: שכיחותו מאפשרת למאזינים המכירים את הסגנון לזהותו בצורות רבות. דוגמה 3 מציגה כמה שינויים. ב־״Misty״ אקורד ma7 מוחלף באקורד 6; הדבר קרה גם ב־״My Funny Valentine״ בדוגמה 2. ב־״Prelude to a Kiss״ אקורד V בעל האיכות הדומיננטית מוחלף באקורד מוגדל, תוך שימור הספטימה הקטנה. גם ב־״A Night in Tunisia״ משתנה V, אך הפעם הקווינטה מונמכת במקום להיות מוגבהת. הפניות: [1] [2] [3] [4]

דוגמה מקוונת / תרגיל אינטראקטיבי: פתיחת הדוגמה באתר המקור

דוגמה 3. ii–V–I נשאר ניתן לזיהוי גם כשהוא משתנה.

מהלכי ii–V שניוניים

איכות האקורד היא סימן חשוב לתפקיד דומיננטי. הדבר בולט בספטאקורד דומיננטי, שתפקידו מופיע בשמו. גם אקורדים מוקטנים במלואם משמשים בתפקיד דומיננטי.

טכניקת האקורדים השניוניים מנצלת את הקשר בין איכות לתפקיד: מעבירים אקורדים דומיננטיים מהטונליות שלהם לטונליות חדשה. הם שומרים על תפקידם הדומיננטי גם כשהם מופנים לאקורד שאינו I. המושג מוסבר בהרחבה בפרק הטוניקיזציה. הפניות: [1]

שכיחותה של סכמת ii–V–I בג׳אז מאפשרת בסגנון זה לא רק דומיננטות שניוניות אלא גם אקורדי ii שניוניים. המהלך כולו יכול לשמש בטונליות אחרת כדי לבצע טוניקיזציה לאקורד אחר. הקשר בין איכויות האקורדים לתנועות השורשים חזק כל כך, שמהלך ii–V אינו חייב להיפתר אל I כדי להישמע כ־ii–V.

בחטיבה A של ״Afternoon in Paris״, בדוגמה 4, המהלך אינו מופיע רק בסיום: החטיבה מתחילה בשני ii–V–I נוספים. הראשון מבצע טוניקיזציה ל־B♭ מז׳ור, כלומר ♭VII ב־C, ומיד אחריו מופיע מהלך ב־A♭ מז׳ור, כלומר ♭VI ב־C. הפניות: [1]

דוגמה 4 . ״ Afternoon in Paris ״ של John Lewis משתמש במהלכי ii–V–I בטונליות שונות ברצף. הפניות: [1] — דוגמה 4. ״Afternoon in Paris״ של John Lewis משתמש במהלכי ii–V–I בטונליות שונות ברצף. הפניות: [1]

מרחב ii–V

חיבור כל מהלכי ii–V–I האפשריים יוצר מרחב שבו הם פועלים, ומאפשר להמחיש את יחסיהם ב־״Afternoon in Paris״. הרעיון לקוח מ־Michael McClimon ‏(2017), ומרחב ii–V שלו מוצג בדוגמה 5. המרחב מסודר כמעגל קווינטות; שימו לב לשמות האותיות בסוף כל מהלך. לפני כל אקורד במעגל מופיע ii–V. הפניות: [1]

בדוגמה 5 יש ארבעה סוגי חצים, וכל אחד מציין טרנספורמציה מן האקורד הראשון לזה שבקצהו האחר. שני החצים הרציפים מתארים תנועת שורשים: השחורים מחברים אקורדים בתוך סכמת ii–V–I, והאפורים מציינים את יחסי מעגל הקווינטות. החצים המקווקווים מציגים שינוי באיכות האקורד. בקווים הארוכים האקורד נשאר זהה מלבד הנמכת הספטימה, ולכן הם מחברים ma7 ל־(dom)7 בעל אותו שורש. בקווים הקצרים האקורד נשאר זהה מלבד הנמכת הטרצה, ולכן הם מחברים 7 ל־mi7 בעל אותו שורש.

דוגמה 6 . ב־״ Afternoon in Paris ״ אקורדי Ima⁷ הופכים לספטאקורדים מינוריים, ותפקידם משתנה ל־ ii⁷ . — דוגמה 6. ב־״Afternoon in Paris״ אקורדי Ima⁷ הופכים לספטאקורדים מינוריים, ותפקידם משתנה ל־ii⁷.

דוגמה 6 מתווה את המהלכים שסומנו בדוגמה 4. המרחב ממחיש את חוקיות המהלך: הפיכת Ima⁷ הקודם ל־ii⁷ מובילה למודולציה בטון שלם כלפי מטה.

הבנת יצירה באמצעות סכמת ii–V

מנקודת מבט זו קל יותר להבין את חוקיות המהלך הכרומטי ב־״Ceora״ של Lee Morgan. ניתוח שמקורו ב־McClimon מוסבר בסרטון בדוגמה 7. הפניות: [1] [2]

התרגיל האינטראקטיבי אינו זמין בעותק זה. אפשר לעיין בגרסת המקור; זמינותו שם לא נבדקה. פתיחת פרק המקור

דוגמה 7. ״Ceora״ של Lee Morgan מורכבת כולה ממהלכי ii–V–I. הפניות: [1]

מהלכי חזרה (Turnarounds)

גרסה נפוצה במיוחד של ii–V שניוני מופיעה במהלך חזרה (turnaround). במובן הרחב, זהו מהלך המחזיר לאקורד הטוניקה המקורי, בדרך כלל I–vi–ii–V–I. לפי עקרון האקורדים השניוניים אפשר להחליף vi ב־V⁷/ii, משום ששורשם זהה. אפשר גם להקדים לאותו V⁷ את אקורד ii שלו — למעשה ii/ii, ״שתיים של שתיים״. כך אקורד ii במהלך החזרה עובר טוניקיזציה באמצעות ii–V–(I) משלו. גרסה זו נפוצה מאוד; ראו דוגמה 8.

דוגמה מקוונת / תרגיל אינטראקטיבי: פתיחת הדוגמה באתר המקור

דוגמה 8. לסכמת מהלך החזרה יש גרסאות דיאטוניות וכרומטיות.

לקריאה נוספת

Aebersold, Jamey. 1974. The II–V⁷–I Progression. Vol. 3. Jamey Aebersold Play-A-Long Series. New Albany, IN: Jamey Aebersold Jazz.
McClimon, Michael. 2017. “Transformations in Tonal Jazz: ii–V Space.” Music Theory Online 23 (1). http://mtosmt.org/issues/mto.17.23.1/mto.17.23.1.mcclimon.html.

מטלות

דף עבודה על ii–V–I (.pdf, .docx), עם רשימת האזנה. דפי המנגינה הללו אינם ברשות הציבור ולכן אינם מוצגים כאן; לפי המקור, אפשר למצוא אותם בחיפוש באינטרנט או בבירור אצל מוזיקאים. הפניות: [1] [2] [3]
דף עבודה בהלחנה עם ii–V–I (.pdf, .mscz). מטלת הכנה להלחנת ביבופ. הפניות: [1] [2]

קרדיטים למדיה

Afternoon in Paris © Megan Lavengood, ברישיון CC BY-SA, ייחוס ושיתוף זהה. הפניות: [1]
מרחב ii–V של McClimon © Michael McClimon, בעיבוד Megan Lavengood, ברישיון CC BY-SA, ייחוס ושיתוף זהה. הפניות: [1] [2]
מרחב ii–V עם Afternoon in Paris © Megan Lavengood, ברישיון CC BY-SA, ייחוס ושיתוף זהה. הפניות: [1]

הגדרות המונחים בפרק

מהלך ii–V–I (ii–V–I)

המהלך ii⁷–V⁷–Imaj⁷ במז׳ור או iiø⁷–V⁷–i⁷ במינור. זהו מהלך חשוב ויסודי בג׳אז המסורתי.

תנועת שורשים (root motion)

המרחק בין שורשי אקורדים סמוכים. למשל, תנועת שורשים בצעד מתארת אקורדים ששורשיהם במרחק צעד אחד, כגון I ו־ii או IV ו־V. השורש אינו תמיד בבס, ולכן זהו מושג נפרד מתנועת הבס.

איכויות אקורדים (chord qualities)

מונח המסכם את איכות הטרצה, הקווינטה והספטימה, אם קיימת, מעל שורש האקורד. איכויות נפוצות הן מז׳ורית, מינורית, מוקטנת, חצי־מוקטנת, דומיננטית ומוגדלת.

ספטאקורד מינורי (mi7)

ספטאקורד בעל משולש מינורי וספטימה קטנה, למשל C–E♭–G–B♭.

ספטאקורד דומיננטי (7)

ספטאקורד בעל משולש מז׳ורי וספטימה קטנה.

ספטאקורד מז׳ורי (ma7)

ספטאקורד בעל משולש מז׳ורי וספטימה גדולה.

ספטאקורד חצי־מוקטן (∅7)

ספטאקורד בעל משולש מוקטן וספטימה קטנה.

סכמה (Schema)

תבנית טיפוסית של מהלך אקורדים או מבנה צורני.

אקורדים בתפקיד דומיננטי (dominant-function chords)

קבוצת אקורדים היוצרת תחושת דחיפות לפתרון אל הטוניקה, ובהם V ו־vii°; במינור: V ו־vii°.

אקורדים שניוניים (applied chords)

אקורד כרומטי המבצע טוניקיזציה זמנית לטונליות שאינה הטונליות הראשית, באמצעות תפקיד דומיננטי בטונליות החדשה.

טוניקיזציה (tonicize)

תהליך שבו משולש שאינו הטוניקה נשמע כטוניקה זמנית. הוא כולל שימוש בדומיננטות שניוניות או באקורדי צליל מוביל שניוניים.

מהלך חזרה (turnaround)

שימוש באקורד שאינו טוניקה, בדרך כלל דומיננטה, בסוף יחידה סגורה הרמונית, כדי לעבור לתחילת היחידה הבאה המתחילה בטוניקה. בג׳אז המונח turnaround מציין לעיתים קרובות vi–ii–V–I. איכויות האקורדים משתנות מאוד, ולעיתים אחד או יותר מוחלפים באקורד אחר הקשור אליהם.