צורה בפופ וברוק — יחידות מבנה ומבני מודולים
יחידות מבנה צורניות
פסוקית
פסוקית (phrase) היא יחידה מוזיקלית הנמשכת בדרך כלל ארבע תיבות וכוללת שורת שירה אחת כתוכן המילולי. פסוקיות מסומנות באותיות קטנות.
מודול
בפופ וברוק מודול (module) נמשך בדרך כלל בין 8 ל־24 תיבות וכולל 2–4 פסוקיות. יש מודולי עזר הכוללים פסוקית אחת בלבד. מודול מציג פונקציה צורנית אחת, כגון A, B, C, V, P וכן הלאה, ודגם שלם בעל שניים, שלושה או ארבעה חלקים. בדרך כלל הוא מלחין בית שירי של המילים, stanza.
גבולות המודולים מתבררים בדרך כלל באמצעות המבנה הפיוטי — סיום קבוצת שורות מחורזות, צמד שורות או בית שירי — או מאפיינים על פני השטח של השיר: הגעה קצבית, הרמונית ומלודית ברורה; שינוי בתזמור או בעוצמה; חזרה לתחילת מודול שנשמע קודם; וכן הלאה.
למשל, במעבר ממודול בית למודול פזמון ב־2:42 ב־״Pride (In the Name of Love)״ של U2, כמה מאפיינים משרטטים יחד את הגבול:
- הטקסט מסיים את רביעיית השורות של הבית בחריזה בקירוב של ״sky״ ו־״pride״, לפני בית שירי חדש.
- מעבר תופים, מחווה נפוצה של סוף פסוקית או מודול, מסמן את סוף הבית.
- העוצמה הכללית עולה במהירות רבה.
- הגיטרה נעשית פעילה יותר, וקול גיטרה שני מכפיל אותה.
- השירה הראשית עולה ברגיסטר.
- קולות רקע מצטרפים לשירה הראשית.
כל המאפיינים מסייעים להבחין בגבול, ורובם גם מעניקים למודול החדש, הפזמון, אנרגיה רבה מזו של המודול הקודם, הבית.
קישור HTML: https://open.spotify.com/track/3dh2LlmeMqKJbzn2WUgt3d
מזהה Spotify URI: spotify:track:3dh2LlmeMqKJbzn2WUgt3d
כל הגדרות המודולים מבוססות על עבודת הדוקטורט של Jason Summach משנת 2012, ״Form in Top-20 Rock Music, 1955–89״.
מודול ראשי
״מודול המכיל את חומריו העיקריים של השיר״ (Summach, עמ׳ 322), כגון מילות הכותרת או המוזיקה הזכירה ביותר או השיאית. מודולים ראשיים ממלאים פונקציית סטרופה (A) או פזמון (C). לפרטים ראו פונקציות צורניות.
מודול משני
מודול משני הוא מודול ליבה היוצר ניגוד למודול הראשי או מפנה אליו תשומת לב (Summach, עמ׳ 322). מודולים משניים ממלאים פונקציות גשר (B), בית (V), קדם־פזמון (P) או אחר־פזמון (Z).
מודול ליבה
מודולי הליבה יוצרים את עיקר התוכן המוזיקלי והפיוטי של השיר. כל המודולים הראשיים והמשניים הם מודולי ליבה (Summach, עמ׳ 321).
מודול עזר
מודולי עזר מסייעים למסגר את מודולי הליבה: להציג אותם, לספק הפוגה זמנית מהם או להרגיע את הפעילות לאחריהם. הם ממלאים פונקציות מבוא (I), קטע סיום — outro (O), או קודה (X). ראו Summach, עמ׳ 321.
מחזור
״רצף המודולים האופייני לצורת שיר, המסתיים בסוג המודול הראשי של השיר״ (Summach, עמ׳ 321). מחזור (cycle) כולל מודול אחד או יותר, בדרך כלל באותו סדר, אם כי לעיתים מושמט מודול אחד או יותר, בייחוד לקראת סוף השיר. סוגריים מסולסלים {} מציינים מחזורים, כדי להבחין בינם לבין שמות צורות השיר.
מחזור של שיר סטרופי הוא {A}. מאחר שיש בו מודול אחד בלבד, ניתוח המחזורים פשוט ואפשר לדלג עליו בקלות.
בשיר בצורת 32 תיבות המחזור הוא בדרך כלל {AABA}, אך מחזורים מקוצרים נפוצים, בייחוד בהמשך השיר. דוגמה טיפוסית היא ״I Want to Hold Your Hand״, שבו מחזור שלם {AABA} ואחריו מחזור מקוצר {BA}; ראו סקירת הצורה בפופ וברוק להסבר מפורט:
{AABA}{BA}
המחזור המרכזי של שיר בית–פזמון הוא בדרך כלל {VC} או {VPC}. גשר, אם מופיע, מחליף לעיתים קרובות את V או VP. אחר־פזמון (Z) יכול להופיע אחרי הפזמון.
״Livin’ on a Prayer״ של Bon Jovi, הנדון בסקירה, כולל סדרת מחזורים מורכבת במידת מה:
I {VPC} I {VPCZ} {CiPC} O
שימו לב למבוא באמצע השיר בין המחזורים, ולפזמון הכלי, סולו הגיטרה, הפותח את המחזור השלישי במקום שבו אפשר היה לצפות גם לגשר. קטע הסיום מבוסס על הפזמון ופשוט חוזר עליו — דוגמה להצטמצמות אל הפזמון (chorusification).
מבני מודולים
שני חלקים — aa’
מודול הוא בעל שני חלקים כשאפשר לקבץ את פסוקיותיו למחצית ראשונה ולמחצית שנייה. בדרך כלל השנייה מבוססת על אותה מוזיקה כמו הראשונה, ולכן הסימון הוא aa’. לעיתים קרובות שתי המחציות מתחילות באופן זהה אך מסתיימות אחרת ויוצרות יחס של קודמת–עוקבת, חלש → חזק.
הפזמון של ״Livin’ on a Prayer״ במבנה a a’. לפסוקית הראשונה בת ארבע התיבות ולשנייה בת ארבע התיבות מלודיה והרמוניה זהות — ומכאן a — אך מילים שונות — ומכאן סימן הפריים. בשירים רבים היחס פחות חד־משמעי. אם שתי הפסוקיות מתחילות בחומר מוזיקלי דומה, תנו להן אותה אות. מילים חדשות, סיומים מוזיקליים חדשים או וריאציות מוזיקליות מצדיקים סימן פריים בלבד.
שני חלקים — ab
לעיתים רחוקות מאוד אפשר לקבץ את פסוקיות המודול לשתי מחציות ברורות המבוססות על מוזיקה שונה. מודול כזה מסומן ab.
שלושה חלקים — aa’b
מודול המכיל שלוש פסוקיות הוא בעל שלושה חלקים. אם שתי הראשונות מבוססות על אותה מוזיקה, הסימון הוא aa’b.
מהלכי בלוז בני 12 תיבות הם הדוגמה הנפוצה ביותר למודול aa’b בעל שלושה חלקים. ״Hound Dog״ שבעמוד מהלך הבלוז מכיל סטרופות aa’b.
שלושה חלקים — abb’
אם הפסוקיות השנייה והשלישית במודול בעל שלושה חלקים מבוססות על אותה מוזיקה, הסימון הוא abb’.
ארבעה חלקים — srdc
מודול בן ארבע פסוקיות כולל לעיתים קרובות מבנה משפט: הצגה → המשך → קדנצה או סיום. בפופ וברוק הדבר מופיע לרוב כרעיון מוזיקלי בסיסי בראשונה, חזרה עליו או ״תגובה״ בשנייה, חומר מנוגד בשלישית — לעיתים קרובות פירוק למקטעים, האצת הקצב ההרמוני והתרחקות מהרמוניית הטוניקה — וסיום ברביעית. הסיום יכול לחזור לרעיון הבסיסי ולטוניקה או להביא חומר חדש עוד יותר היוצר סיום מלודי, קצבי והרמוני חזק. Walter Everett כינה מבנה משפט כזה בפופ וברוק srdc: הצגה (statement), הצגה חוזרת או תגובה (restatement/response), התרחקות (departure), סיום (conclusion).
בסימון רגיל באותיות מודול srdc יכול להיות במבנה aaba, כשהחומר המוצג חוזר בהצגה החוזרת ושוב בסיום, או aabc, כשהסיום חדש. לעיתים ייתכנו abcd או abca, אך רק אם b הוא תגובה ברורה ל־a ולא רק חומר חדש.
מבני srdc נוטים להתחלק בבירור למחציות: sr ו־dc.
הסטרופה השנייה ב־״Blue Suede Shoes״ של Carl Perkins, ב־0:19, כוללת מבנה srdc ברור. הקלטה וניתוח מודולים שלם נמצאים בסקירת הצורה. יש בה ארבע פסוקיות בנות ארבע תיבות, במבנה בלוז בן 16 תיבות. שתי הראשונות, הצגה–הצגה חוזרת, כוללות אותה הרמוניה — הארכת הטוניקה — ומלודיות המתחילות באופן זהה. אף שהמילים שונות, דגמי המקצב והחריזה זהים. השלישית, ההתרחקות, מביאה מלודיה חדשה, הרמוניה חדשה — מעבר לסובדומיננטה — ואת מילות הכותרת, שורה חוזרת המשותפת לסטרופות נוספות. האחרונה, הסיום, סוגרת את היחידה הפיוטית ואת המהלך ההרמוני של הבלוז.
הערת תרגום: המקור מגדיר מחזור כמסתיים במודול הראשי, אך גם מתיר אחר־פזמון Z בסופו. נשמרו שני הניסוחים. בפרק הסימון הסימן i שבתת־הכתב אינו מוגדר במפורש; כאן הוא נשמר בסימון הפזמון הכלי לפי הדוגמה.