צורת מינואט
פרק מינואט קלאסי מכיל בדרך כלל מינואט ראשי (main minuet), אחריו טריו (trio), ואחריו חזרת דה קאפו (da capo) של המינואט הראשי, המבוצעת בדרך כלל בלי לקיים את החזרות הפנימיות. לפיכך לפרק צורה גדולה של ABA': מינואט–טריו–מינואט דה קאפו.
הן המינואט הראשי והן הטריו נוטים להיות מבנים של צורה תלת־חלקית קטנה (small ternary). כמו פרק המינואט והטריו עצמו, הצורה התלת־חלקית הקטנה עוקבת אחר מבנה ABA'. אולם המבנה התלת־חלקי הקטן במינואט ראשי טיפוסי הוא מן הסוג הדו־חלקי המעוגל (rounded binary). כלומר, יש שלוש יחידות מובחנות — A, B ו־A' — אך הן מקובצות לשני חלקים גדולים יותר, ועל כל אחד מהם חוזרים.
החלק הראשון במבנה הדו־חלקי מכונה החלק הראשון הנתון לחזרה (first reprise), והשני — החלק השני הנתון לחזרה (second reprise), שכן חוזרים על כל אחד מהם. הראשון מכיל את יחידת A של המינואט; השני מכיל את יחידות B ו־A'.
לכל חטיבה בצורה התלת־חלקית הקטנה של המינואט או הטריו תפקיד צורני משלה. התפקיד בחטיבת A מכונה תצוגה (exposition); בחטיבת B — אמצע מנוגד (contrasting middle); ובחטיבת A' — רפריזה (recapitulation).
תצוגה
לכל הפחות, יחידת התצוגה של מינואט מכילה בדרך כלל נושא ראשי הדוק — פריודה, משפט מוזיקלי או נושא היברידי — המסתיים בקדנצה אותנטית מושלמת (PAC), או לפעמים בחצי קדנצה (HC). אולם מקובל שתצוגה תהיה מורכבת יותר במבנה ותבטא לא רק נושא ראשי אלא גם תפקיד נושא משני, מעבר וסיום. לא כל התפקידים האלה חייבים להופיע.
נושא ראשי
בתצוגות יש תמיד נושא ראשי. נושא ראשי טיפוסי הוא (1) הדוק ו־(2) מסתיים ב־PAC או ב־HC בטונליות הטוניקה. כאשר התצוגה אינה מבצעת מודולציה, היא מובנת כמבטאת תפקיד של נושא ראשי בלבד.
נושא משני
אם התצוגה מבצעת מודולציה, גם תפקידי מעבר ונושא משני עשויים להופיע. לכל הפחות, נושא משני יסתיים באישור קדנציאלי, בדרך כלל PAC, של הטונליות המשנית. לעיתים קרובות הוא רופף יותר מן הנושא הראשי, ואולי מורחב או מקוצר.
מעבר
אם פראזה מכילה מודולציה באמצעות אקורד ציר המחברת בין הטונליות הראשית למשנית, היא מובנת כמבטאת תפקיד של מעבר. אם פראזה חדשה מתחילה מיד בטונליות המשנית באמצעות מודולציה ישירה, אין תפקיד מעבר.
לעיתים קרובות מאוד המעבר והנושא המשני ״מתמזגים״ בפראזה אחת: TR==>S.
חטיבת סיום
לפעמים הנושא המשני מסתיים ב־PAC, ואחריו באה חטיבת סיום.
אמצע מנוגד
חטיבת האמצע המנוגד רופפת במידה ניכרת מן התצוגה. אף שהיא עשויה להכיל מבנה נושאי כלשהו, בעיקר משפט מוזיקלי, לעיתים קרובות אין בה מבנה כזה. סקוונצות ואזורי טונליות רחוקים אופייניים למדי לחטיבת הסטייה הזאת. בניתוח, מטרתכם היא לזהות את החומר המלודי והמוטיבי ולהבין את המבנה הטונלי.
קטעי אמצע מנוגד מסתיימים ב־I:HC, היוצרת הפסק הרמוני. בדרך כלל אחרי ה־I:HC באה ״שהייה על הדומיננטה״ שלאחר הקדנצה.
רפריזה
המאפיינים המגדירים את תפקיד הרפריזה במינואט הם (1) חזרת הרעיון הבסיסי מחטיבת A בתחילתה, (2) חזרת הטונליות הראשית בתחילתה, ו־(3) PAC מסיימת בטונליות הראשית.
הרפריזה מעתיקה בדרך כלל את מאפייני הנושא ומבנה הפראזות של התצוגה, אך משנה את הנושא המשני כך שיסתיים בטונליות הטוניקה. לעיתים קרובות הרפריזה מרחיבה את הפראזה המסיימת של התצוגה.
טריו
כמו המינואט, הטריו הוא בדרך כלל צורה דו־חלקית מעוגלת או פשוטה. משימתו העיקרית היא לבסס ניגוד מלודי והרמוני. אף שניגוד טונלי למינואט הראשי הוא מאפיין מרכזי של הטריו, לעיתים קרובות הטריו מבטא רק ניגוד מודאלי. כאשר הטוניקה נשארת זהה, למינואט ראשי מז׳ורי עשוי להיות טריו מנוגד המסומן minore, כלומר מינורי. המצב המקביל למינואט ראשי מינורי הוא טריו המסומן maggiore, כלומר מז׳ורי.