תיווי מקדים

תיווי מקדים (protonotation) הוא שיטת תיווי מוזיקלי שמסירה מרכיבים מסבכים ומתמקדת ביסודות של משקל, מקצב ודרגות הסולם. השיטה מבוססת על הספר Manual for Ear Training and Sight Singing של Gary Karpinski. להלן מנגינה לדוגמה, בתיווי רגיל ובתיווי מקדים. לחצו על התמונות להצגתן בגודל מלא.

התיווי המקדים אינו כולל מידע על גובה הטוניקה או על ערך התו המייצג את הפעימה, וממילא גם לא על המספר התחתון בסימן המשקל. הוא מייצג רק את מרכיבי הגובה והמקצב שאדם ללא שמיעה מוחלטת יכול לזהות בהאזנה: משקל, מקצב ודרגות הסולם. את המודוס — מז׳ור או מינור — אפשר להסיק מדרגות הסולם. מכיוון שהוא מייצג את מה שאפשר לשמוע, בלי להוסיף פרטי תיווי נוספים, הוא מועיל לתרגול הכתבה קצבית, הכתבה מלודית ושירה מן הדף.

מרכיבי התיווי המקדים

להלן רשתות ריקות לתיווי מקדים במשקלים דו־פעימתי, תלת־פעימתי וארבע־פעימתי.

משקל דו־פעימתי:

משקל תלת־פעימתי:

משקל ארבע־פעימתי:

במשקל דו־פעימתי ובמשקל תלת־פעימתי, הפעימות הראשונות בתיבה מסומנות בקווים אנכיים ארוכים, והפעימות החלשות בקווים אנכיים קצרים. במשקל ארבע־פעימתי, הפעימה השלישית בכל תיבה היא בעלת עוצמה בינונית, ולכן היא מסומנת בקו באורך בינוני.

התווים מסומנים בקווים אופקיים המייצגים את המשך הקצבי, ובהברות סולפז׳ של דו נייד המייצגות את דרגת הסולם. חיצים מציינים את הכיוון של קפיצות מלודיות; אין צורך בחיצים כאשר המנגינה מתקדמת בצעדים.

הפסקות מיוצגות בהיעדר קו אופקי בפעימה או בחלק ממנה. עם זאת, בתעתוק או בהכתבה, כדאי לעיתים לכתוב X במקום להשאיר רווח, כדי להבחין בין הפסקה שזוהתה בוודאות לבין חלק שהושאר ריק משום שעדיין לא זוהה מה נשמע בו.

המרה מתיווי מקדים לתיווי על חמשה

התיווי המקדים לבדו אינו מספיק לכתיבה על חמשה. אולם אם ידועים 1) המפתח, 2) גובה הטוניקה ו־3) ערך התו של הפעימה או המספר התחתון בסימן המשקל, אפשר לבצע את ההמרה בקלות.

תחילה כותבים את המפתח הנתון, או בוחרים מפתח מתאים לפי הרגיסטר הנשמע של המנגינה, וקובעים את סימני הסולם לפי הטוניקה הנתונה והמודוס ששמעתם. חפשו במנגינה את ההבחנה בין mi לבין me.

לאחר מכן קובעים את סימן המשקל לפי ערך הפעימה או המספר התחתון שניתנו ולפי המשקל המשתקף בתיווי המקדים. במידת הצורך, חזרו על הקשר בין משקל לסימן המשקל. אם לא נתון מספר תחתון, בחרו מספר נוח: 4 במשקלים פשוטים ו־8 במשקלים מורכבים הם הבחירות הנפוצות ביותר.

כעת, כל אחד מן הקווים האנכיים הארוכים בתיווי המקדים נעשה קו תיבה בתיווי על החמשה.

לבסוף מוסיפים את התווים בכל תיבה. הרגיסטר, הברת הסולפז׳ והטוניקה קובעים את גובה הצליל. הערך הקצבי נקבע לפי מספר הפעימות שהתו נמשך ולפי ערך הפעימה המשתמע מסימן המשקל. לדוגמה, תו הנמשך שתי פעימות הוא חצי ב־4/4, כי כל פעימה היא רבע; שלם ב־2/2, כי כל פעימה היא חצי; חצי מנוקד ב־9/8, כי כל פעימה היא רבע מנוקד; ושלם מנוקד ב־6/4, כי כל פעימה היא חצי מנוקד.

להלן דוגמאות נוספות.

דוגמה 1.

מפתח פה, טוניקה: G, מספר תחתון: 8.

מפתח דו של אלט, טוניקה: B במול, מספר תחתון: 4.

דוגמה 2.

מפתח סול, טוניקה: E במול, מספר תחתון: 4.

מפתח דו של טנור, טוניקה: C דיאז, מספר תחתון: 8.

מפתח פה, טוניקה: F, מספר תחתון: 1.

הערת המהדורה העברית: במקור נכתב שהרגיסטר, הסולפז׳ והטוניקה קובעים מחלקת גובה; כאן הובהר שהם קובעים גובה צליל, מפני שהרגיסטר כולל גם את האוקטבה. כאן ״משך הפעימה״ במקור מתייחס לערך התו שלה בתיווי, ולא למהירות הביצוע בשניות. שמות הסולפז׳ הם יחסיים; ראו דו קבוע ודו נייד.