צורה בפופ וברוק — פונקציות צורניות

פונקציות למודולים ראשיים

סטרופה — A

הפונקציה הראשית של מודול סטרופה (strophe) היא ״להציג את התוכן המילולי והמוזיקלי הראשי ולספק נקודה שבה השיר עשוי להסתיים באופן מספק״ (Summach, עמ׳ 58).

בצורה סטרופית, AAA, הסטרופות הן מודולי הליבה היחידים, ולכן אינן משתתפות במהלך פונקציונלי. מהלך כזה מתרחש ברמת הפסוקית בתוך הסטרופה. כל מודול סטרופה נוטה להלחין בית שירי במוזיקה העומדת בפני עצמה וסגורה הרמונית.

לדוגמאות לסטרופה ראו ״Blue Suede Shoes״ של Carl Perkins.

קישור HTML: https://open.spotify.com/track/7bglJCaprPQTfDfovdJS2h
מזהה Spotify URI: spotify:track:7bglJCaprPQTfDfovdJS2h

• 0:00 — סטרופה 1
• 0:19 — סטרופה 2
• 0:41 — סטרופה כלית
• 0:58 — סטרופה 3
• 1:21 — סטרופה כלית
• 1:37 — סטרופה 1, חזרה בשינוי קל
• 1:54 — סטרופה 4

בצורת 32 תיבות, AABA, הניגוד לגשר מבליט את תפקידי הסטרופה: נשיאת הטקסט והמוזיקה הראשיים ונקודת מוצא וחזרה יציבה. בשירי AABA פונקציית הסטרופה כרוכה לעיתים קרובות בהארכת הרמוניית הטוניקה. סטרופות נוטות להיות ארוכות יותר בשירים סטרופיים מאשר ב־AABA. בשתי הצורות srdc הוא הדגם הפנימי הנפוץ ביותר בפער ניכר. בסטרופות בעלות שלושה חלקים, מהלך בלוז בן 12 תיבות הוא הדגם הנפוץ ביותר.

״Strangers in the Night״ של Frank Sinatra בצורת AABA. שתי הסטרופות הראשונות מתחילות ב־0:10 וב־0:31.

קישור HTML: https://open.spotify.com/track/3O8s4pon1omITzB07t6oNx
מזהה Spotify URI: spotify:track:3O8s4pon1omITzB07t6oNx

פזמון — C

מודולי פזמון (chorus) הם בעלי מילים קבועות ומכילים את החומר המילולי הראשי של השיר. פונקציית הפזמון מתאפיינת גם בעצימות מוזיקלית מוגברת ביחס לבית: למשל, ״מרקם כלי צפוף או פעיל יותר; קולות רקע בולטים; ו/או מלודיה ברגיסטר גבוה יותר״ (Summach, עמ׳ 106). פזמונים מתחילים לרוב, אך לא תמיד, בטוניקה.

פזמונים נבדלים משורות חוזרות (refrains) בעיקר בכך שהם מודולים בפני עצמם, ואילו שורות חוזרות נמצאות בתוך מודול.

דוגמה לפזמון מופיעה ב־1:34 ב־״Livin’ on a Prayer״ של Bon Jovi.

קישור HTML: https://open.spotify.com/track/0J6mQxEZnlRt9ymzFntA6z
מזהה Spotify URI: spotify:track:0J6mQxEZnlRt9ymzFntA6z

פונקציות למודולים משניים

גשר — B

פונקציית הגשר (bridge) חולקת תכונות רבות עם פונקציית ההמשך בצורה קלאסית. מודולי גשר נוטים לשמש מעבר במחזור הצורני — לא נקודת מוצא ולא נקודת הגעה — וליצור ציפייה חזקה לחזרת המודול הראשי, A או C, באמצעות ניגוד אליו ועיכובו הזמני. ״עליו להיות מלווה לאחריו [במודול הראשי] כדי שתפקידו יתממש״ (Summach, עמ׳ 79), אם כי בצורת VC גשר יכול להוביל לבית אחרון ואף למבוא באמצע השיר; ראו ״Pride (In the Name of Love)״ של U2. גשרים נוטים להדגיש הרמוניות שאינן טוניקה ולרוב מסתיימים בדומיננטה.

בשירי VC הגשר חופשי יותר ליצור ניגוד לבית ולפזמון ללא צורך חזק לבנות ציפייה לחזרת הפזמון, בהשוואה ל־AABA. ב־AABA בניית הציפייה לחזרת הסטרופה והגעה לדומיננטה כהכנה לחזרה חיוניות לפונקציית הגשר.

לדוגמאות לגשרים ב־AABA ראו ״Strangers in the Night״, בהקלטה שלעיל, או ״I Want to Hold Your Hand״ של The Beatles.

״Come On Eileen״ של Dexy’s Midnight Runners כולל גשר בשיר בית–פזמון ב־2:55. הוא מסתיים בטיפוס (climb) השאול מהבתים, שהמקור מציין אף אותו ב־2:55, ומכין הגעה לפזמון ב־3:34.

קישור HTML: https://open.spotify.com/track/0EMmVUYs9ZZRHtlADB88uz
מזהה Spotify URI: spotify:track:0EMmVUYs9ZZRHtlADB88uz

בית — V

מודולי בית (verse) הם בעלי מילים משתנות, ולעיתים קרובות מילותיהם מקדמות את הסיפור. עד שנות השישים הם נטו להיות סגורים הרמונית. משנות השישים גדלה הנטייה לפתיחות הרמונית (Summach, עמ׳ 114). בתים, כמו סטרופות, נוטים להתחיל בטוניקה.

הבית הראשון והשני ב־״Livin’ on a Prayer״, בהקלטה שלעיל, מתחילים ב־0:44 וב־1:52, בהתאמה.

קדם־פזמון — P

פונקציית קדם־הפזמון (prechorus) מתאפיינת בעיקר בעלייה באנרגיה. מקורם ההיסטורי של מודולים אלה הוא חלק d, ההתרחקות, בדגם srdc. דמיינו סטרופת srdc המתארכת עד ש־sr נעשה מודול בית עצמאי בעל שני חלקים, או שני מודולי בית רצופים; d נעשה קדם־פזמון עצמאי; ו־c נעשה פזמון עצמאי. לכן קדם־פזמונים נושאים רבות מתכונות d: פירוק למקטעים, האצת הקצב ההרמוני והתרחקות מהטוניקה, לצד פתיחות הרמונית.

קדם־הפזמון הראשון ב־״Livin’ on a Prayer״ מתחיל ב־1:15.

אחר־פזמון — Z

מודול קצר הבא אחרי פזמון ומשרת רק את סגירת המחזור — ולא את הצגת תחילת המחזור הבא או את המעבר אליה — ממלא פונקציית אחר־פזמון (postchorus); ראו Mark Spicer, ‏2011, פסקה 9.

המחזור השני ב־״Livin’ on a Prayer״ מסתיים באחר־פזמון קצר בן שתי תיבות ב־2:54.

פונקציות למודולי עזר

מבוא ומבוא באמצע השיר — I

מבואות נוטים להיות קצרים וללא מילים, כלומר כליים, ולהציג חומר מוזיקלי מתוך מודול ליבה אחד או יותר שיופיעו בהמשך. הם מעבירים מן השקט חסר המשקל שלפני השיר אל הפעילות המוזיקלית של מודול הליבה הראשון. הדבר נעשה לעיתים קרובות באמצעות הכנסת שכבות מוזיקליות — למשל כלי אחד בכל פעם — או בנייה כללית יותר של אנרגיה. לעיתים מבוא כולל חומר שאינו חומר ליבה. מבוא כזה מתאים לעיתים קרובות לקטע סיום המבוסס על אותו חומר, ויחד הם יוצרים אפקט של ״מסגרות קצה״ (bookend).

ייתכנו גם כמה מבואות ברצף, כל אחד על מוזיקה אחרת. רצף כזה יסומן I1, ‏I2 וכן הלאה. ״Come On Eileen״ של Dexy’s Midnight Runners, בהקלטה שלעיל, כולל כמה מודולי מבוא שונים בעלי תוכן מוזיקלי שונה.

מבואות באמצע השיר מתפקדים באופן דומה. בדרך כלל הם מציגים את המודול הראשון במחזור הצורני. ל־״Livin’ on a Prayer״ מבוא קצר באמצע השיר ב־1:48 המכין את הגעת המחזור השני, המתחיל בבית 2. מבוא מורחב יותר באמצע השיר מופיע ב־1:57 ב־״Pride (In the Name of Love)״ של U2 ומכין את הבית הפותח את המחזור האחרון.

קישור HTML: https://open.spotify.com/track/3dh2LlmeMqKJbzn2WUgt3d
מזהה Spotify URI: spotify:track:3dh2LlmeMqKJbzn2WUgt3d

קטע סיום — O

קטעי סיום (outros) מעבירים מן השיר בחזרה לשקט ולכן מפחיתים אנרגיה. לעיתים קרובות הדבר נעשה באולפן באמצעות דעיכה הדרגתית, fadeout. כשיש מודול סיום, כמעט תמיד הוא מבוסס על חומר ממודול הליבה האחרון שקדם לו. קטעי סיום שאינם מבוססי ליבה נוטים להשתמש בחומר ממבוא שאינו מבוסס ליבה, ויוצרים את אפקט מסגרות הקצה. ״שירי רוק מסתיימים כמעט תמיד בחומר שכבר נשמע בשיר: מודול ליבה, מודול עזר המבוסס על הליבה או חזרה על המבוא״ (Summach, עמ׳ 47). קטעי סיום משתמשים ברטוריקה של סיום; ראו להלן.

דוגמה מובאת להלן.

קודה — X

קודה (coda) היא ״מודול המסיים את השיר ומציג חומר חדש״ (Summach, עמ׳ 47): כלומר קטע סיום שאינו מבוסס על מוזיקה שנשמעה קודם. כמו קטעי סיום, גם קודות משתמשות ברטוריקה של סיום.

״Resistance״ של Muse כולל קודה וגם קטע סיום. הקודה, ובה חומר מוזיקלי וסיפורי חדש, מתחילה ב־4:05 לאחר הפזמון האחרון. המודול מביא מעין סיום לסיפור, אף שסיום פתוח, ומפנה את מקומו לקטע סיום ב־4:54. מלבד השינוי הברור בתוכן ובמרקם ב־4:54, חזרת חומר המבוא מבהירה את המעבר מקודה לקטע סיום ויוצרת את אפקט מסגרות הקצה הנפוץ בשילוב מבוא וקטע סיום.

קישור HTML: https://open.spotify.com/track/1C2QJNTmsTxCDBuIgai8QV
מזהה Spotify URI: spotify:track:1C2QJNTmsTxCDBuIgai8QV

רטוריקה של סיום

רטוריקה של סיום (closing rhetoric) כוללת דגמים וטכניקות נפוצים המרמזים שסוף השיר מתקרב. דוגמאות: חזרה מיידית על מודול ליבה, למעט הראשון, או על חלקו; דילול המרקם; הגברת העצימות לקראת הסוף; דעיכה הדרגתית; והבאת מודול שהיה פתוח הרמונית לסגירות הרמונית. היא נמצאת בדרך כלל בקטעי סיום, בקודות ובמודול הליבה האחרון, A או C.

פונקציות לקטעים בולטים בתוך מודולים

שורה או קטע חוזרים — refrain

״קטע בעל מילים קבועות בתוך מודול שמילותיו האחרות משתנות״ (Summach, עמ׳ 322). כמו טיפוס להלן, refrain קצר מכדי להיות מודול עצמאי — בדרך כלל פסוקית אחת או פחות. לרוב הוא מופיע בשורה האחרונה בקירוב של טקסט המודול, חזרה בסוף (tail refrain), ולעיתים בתחילת הטקסט, חזרה בפתיחה (head refrain). המונח ״שורה חוזרת״ כאן אינו מציין בהכרח שורה יחידה.

״Cathedrals״ של Jump Little Children כולל חזרה בפתיחה: כל סטרופה מתחילה באותה שורה המתארת צללים של בניינים גבוהים.

קישור HTML: https://open.spotify.com/track/2wd52lU3agY0P3x2hxPYhm
מזהה Spotify URI: spotify:track:2wd52lU3agY0P3x2hxPYhm

״Blue Suede Shoes״, בהקלטה שלעיל, ו־״I Want to Hold Your Hand״ כוללים חזרות בסופי הסטרופות המדגישות את מילות הכותרת.

טיפוס

״פסוקית בעלת פונקציית קדם־פזמון, אך קצרה מכדי להתנתק מן הבית ולהיות מודול עצמאי״ (Summach, עמ׳ 321). היא תמיד הפסוקית האחרונה של מודול בית, לפי ההגדרה במקור.

״Come On Eileen״, בהקלטה שלעיל, כולל טיפוס בן פסוקית אחת בסוף הבתים והגשר.

חזרה לסקירת הצורה בפופ וברוק.

הערות תרגום: זמני הכניסה שונים בחלקם מאלה שבפרק הסקירה ונשמרו כנתוני מקור, ללא אישור התאמה להקלטה. הגדרת הטיפוס אומרת ״תמיד״ בסוף בית, אך הדוגמה כוללת גם גשר; שני הניסוחים נשמרו והסתירה מתועדת. הגדרות הקודה וקטע הסיום הן בהקשר הפופ והרוק של פרק זה, ולא כלל לכל קודה במוזיקה.