אקורדים בעלי צליל משותף (⁦CT°⁷⁩ ו־⁦CT⁺⁶⁩)

תרגום לעברית בסיוע בינה מלאכותית מתוך Open Music Theory, גרסה 2. המלל ברישיון CC BY-SA 4.0; הקרדיטים הפרטניים לנכסים נשמרים. לפרק זה טרם הופקה קריינות. פרק המקור הרישיון

רשימת ההאזנה של הפרק הפניות: [1]

ספטאקורד מוקטן בעל צליל משותף (CT°⁷) ואקורד סקסטה מוגדלת בעל צליל משותף (CT⁺⁶) מדגימים שימוש שונה לגמרי בשני אקורדים שכבר הכרתם: vii°⁷ ו־Ger⁺⁶. אקורדים אלה מתפקדים בדרך כלל בהקשר של התקדמות הרמונית, אך כאשר הם משמשים כאקורדים בעלי צליל משותף, תפקידם הוא קישוט בלבד, הנוצר מצירוף כמה צלילים שכנים בו־זמנית. הם חולקים צליל משותף עם האקורד המקושט, ואילו vii°⁷ ו־Ger⁺⁶ אינם חולקים עמו צליל כזה. [1] האקורד המקושט צפוי להיות משולש מז׳ורי, ולעיתים ספטאקורד דומיננטי, והמספר הרומי יהיה I או V. אפשר לקשט כך גם אקורדים משולשים מינוריים, אך הדבר נפוץ הרבה פחות; לכן פרק זה מתמקד במשולשים מז׳וריים ובספטאקורדים דומיננטיים בלבד. [2] הפניות: [1] [2] [3] [4]

יצירת אקורד CT°⁷ מצירוף צלילים שכנים

דוגמה 1 מראה כיצד אקורד CT°⁷ נוצר מהצבת צלילים שכנים בכמה קולות בו־זמנית. במערכת החמשות הראשונה כל יחידה של שלוש תיבות מוסיפה צליל שכן אחד לאקורד הטוניקה. במערכת השנייה משתמשים בשני צלילים שכנים בכל פעם; בכל יחידה של שלוש תיבות עדיין נשמע אקורד טוניקה אחד לאורך היחידה כולה, אך עם שני שכנים במקום אחד. במערכת האחרונה שלושת השכנים מצטרפים לאקורד אחד: CT°⁷. שימו לב שהאקורד באמצע הוא מוקטן במלואו, אך אם תנסו לסווג אותו כסוג של vii°⁷, תגיעו לניתוח vii°⁴₂/iii. הבעיה היא שאין כאן אקורד iii, ולכן ניתוח זה אינו מייצג את המוזיקה במדויק.

אם הנגן או הדוגמה אינם זמינים, אפשר להשתמש בקישור למקור. זמינות המדיה תלויה בשירות החיצוני ולא אושרה בבדיקת ניגון. פתיחת המדיה

דוגמה 1. כמה צלילים שכנים יכולים להצטרף וליצור אקורד CT°⁷.

בניית אקורד CT°⁷

בניית אקורד CT°⁷ שונה מעט מכתיבת אקורד רגיל, מפני שאין לו שורש — בדומה לאקורדים של סקסטה מוגדלת. כדי לבנות אותו, התמקדו בתנועת השכנים שבו. חזרו למערכת האחרונה בדוגמה 1 ובחנו את היחס בין צלילי CT°⁷ לאקורד הטוניקה. שורש אקורד הטוניקה מופיע גם ב־CT°⁷: זהו הצליל המשותף. הקווינטה של אקורד הפתרון מוכפלת, משום שהיא מקושטת הן בשכן עליון והן בשכן תחתון: G–A–G ו־G–F♯–G. לבסוף, הטרצה של אקורד הטוניקה מקושטת בשכן תחתון הנמצא חצי טון מתחתיה: E–D♯–E.

אפשר לבנות אקורד CT°⁷ לפי השלבים הבאים:

1. מצאו את שורש האקורד שברצונכם לקשט; הוא יהיה הצליל המשותף.
2. מצאו את השכן העליון ואת השכן התחתון של הקווינטה באקורד המקושט.
   • השכן העליון יהיה במרחק טון שלם — סקונדה גדולה.
   • השכן התחתון יהיה במרחק חצי טון — סקונדה קטנה.
3. מצאו את השכן התחתון של טרצת האקורד המקושט, במרחק סקונדה קטנה דווקא.

זיהוי CT°⁷ בניתוח מוזיקלי

כדי לזהות את האקורד בהקשרו, שימו לב לכל הספטאקורדים המוקטנים במלואם. בכל אקורד כזה בדקו אם יש לו צליל משותף עם האקורד שאליו הוא נפתר. אם אין צליל משותף, הוא אמור להיות צורה כלשהי של vii°⁷ או vii°⁷ שניוני. אם יש צליל משותף, זהו CT°⁷. עם זאת, אם אחרי הספטאקורד המוקטן מופיע אקורד קוורט־סקסט קדנציאלי, cad.⁶₄, יש להתבונן מעבר לקישוט הזה, אל אקורד הפתרון שלו, כדי לקבוע אם קיים צליל משותף; ראו דוגמה 2. הפניות: [1]

אם הנגן או הדוגמה אינם זמינים, אפשר להשתמש בקישור למקור. זמינות המדיה תלויה בשירות החיצוני ולא אושרה בבדיקת ניגון. פתיחת המדיה

דוגמה 2. אקורד cad.⁶₄ יכול ליצור צליל משותף שאינו מצביע על אקורד CT°⁷.

פתרון CT°⁷ אל V⁷

כאשר CT°⁷ נפתר אל V⁷ במקום אל אקורד משולש V, הקווינטה של V⁷ — re, דרגה 2 — אינה מוכפלת. במקום זאת, הקול העולה מ־re ל־mi, כלומר מדרגה 2 לדרגה 3, ב־CT°⁷, ממשיך לעלות אל fa, דרגה 4, ב־V⁷. דוגמה 3 משווה בין הקו re–mi–re, דרגות 2–3–2, בפתרון אל V, לבין הקו re–mi–fa, דרגות 2–3–4, בפתרון אל V⁷.

אם הנגן או הדוגמה אינם זמינים, אפשר להשתמש בקישור למקור. זמינות המדיה תלויה בשירות החיצוני ולא אושרה בבדיקת ניגון. פתיחת המדיה

דוגמה 3. השוואה בין CT°⁷ עם תנועת שכן שלמה הנפתר אל V, לבין פתרונו אל V⁷.

CT°⁷ עם שכנים לא שלמים

לעיתים קרובות אותו אקורד מופיע לפני CT°⁷ ואחריו, כך שנוצרים צלילים שכנים שלמים בתבנית x–CT°⁷–x. אולם לפני CT°⁷ עשוי להופיע אקורד אחר, בתבנית y–CT°⁷–x; במקרים כאלה אחד או יותר מן הצלילים השכנים יהיו לא שלמים.

דוגמה 4 מדגימה מצב זה. שימו לב שסביב CT°⁷ הראשון מופיעים אקורדים שונים: תחילה I, ואחריו V⁴₃. החץ מראה איזה אקורד מקושט בידי CT°⁷. כמו בהקשרים של CT°⁷ עם שכנים שלמים, יש להתמקד באקורד המקושט, ולא באקורד הקודם. מהלך זה הוא הרחבה של I–V⁴₃–I⁶, שכבר פגשתם בהארכת טוניקה; אקורדי CT°⁷ ממלאים כאן את המרווחים בין האקורדים ומעניקים גרסה צבעונית הרבה יותר למהלך הפשוט יחסית. בהאזנה לדוגמה 4, נסו לשמוע את I–V⁴₃–I⁶ כתבנית היסוד של המהלך.

אם הנגן או הדוגמה אינם זמינים, אפשר להשתמש בקישור למקור. זמינות המדיה תלויה בשירות החיצוני ולא אושרה בבדיקת ניגון. פתיחת המדיה

דוגמה 4. תבנית הרחבת טוניקה המקושטת בשני אקורדי CT°⁷ שונים הכוללים שכנים לא שלמים.

בניית אקורד CT⁺⁶

הסוג האחר של אקורדים בעלי צליל משותף שתפגשו, במיוחד במוזיקה מן המחצית המאוחרת של המאה התשע־עשרה, הוא אקורד סקסטה מוגדלת גרמנית, Ger⁺⁶, המתפקד כאקורד קישוט בדומה ל־CT°⁷. ההשפעה דומה, אך מעט כהה יותר, משום שבגרסה זו כל שלושת הצלילים השכנים כרומטיים, ולא רק שניים: ב־CT⁺⁶ השכן העליון של הקווינטה נמצא במרחק סקונדה קטנה, במקום סקונדה גדולה.

1. מצאו את שורש האקורד שברצונכם לקשט; הוא יהיה הצליל המשותף. טוניקה היא ההרמוניה הנפוצה ביותר לקישוט באמצעות CT⁺⁶.
2. מצאו את השכן העליון ואת השכן התחתון של הקווינטה באקורד המקושט. שניהם יהיו במרחק חצי טון.
3. מצאו את השכן התחתון של טרצת האקורד המקושט, במרחק סקונדה קטנה דווקא.

כאשר CT⁺⁶ מקשט אקורד I, כפי שקורה בדרך כלל, אפשר למצוא את הצלילים בעזרת סולפז׳ יחסי. ההברות זהות לאלה של Ger⁺⁶: le–do–me/ri–fi, כלומר דרגות ♭6–1–♭3/♯2–♯4. מאחר שאקורד זה מופיע לרוב בטונליות מז׳ורית, הכתיב ri — דרגה ♯2 — מתאים יותר מן הכתיב me — דרגה ♭3.

דוגמה 5 משווה בין שני האקורדים, CT°⁷ ו־CT⁺⁶. שימו לב שהצליל המשותף אינו בהכרח צליל הבס, ושמרווח הסקסטה המוגדלת עשוי להיות הפוך ולהופיע כטרצה מוקטנת. אף על פי כן, בשני ההקשרים מקובל לסמן את האקורד CT⁺⁶.

אם הנגן או הדוגמה אינם זמינים, אפשר להשתמש בקישור למקור. זמינות המדיה תלויה בשירות החיצוני ולא אושרה בבדיקת ניגון. פתיחת המדיה

דוגמה 5. השוואה בין CT°⁷ ל־CT⁺⁶, שניהם בתנועת שכנים שלמה.

דוגמאות מוזיקליות

הפתיחה של ״The Sycamore״ מאת Scott Joplin מראה כיצד CT°⁷ יכול להופיע בין אקורד cad.⁶₄ לפתרונו אל V⁷; ראו דוגמה 6. נראה שהבס נע מ־D ל־F♯ ובחזרה ל־D, אך F♯ אינו שייך לבס התפקודי של הקטע.

אם הנגן או הדוגמה אינם זמינים, אפשר להשתמש בקישור למקור. זמינות המדיה תלויה בשירות החיצוני ולא אושרה בבדיקת ניגון. פתיחת המדיה

דוגמה 6. Scott Joplin, ״The Sycamore״, תיבות 1–4. אקורד CT°⁷ מופיע בין תחילת cad.⁶₄ לפתרונו אל V⁷. הפניות: [1]

בדוגמה 7 משתמש Frederic Chopin באקורד CT⁺⁶ בתיבה 8, בסוף תקופה מקבילה מעל צליל עוגב של הטוניקה. זהו אקורד בעל צליל משותף עם תנועת שכן לא שלמה, משום שהאקורד הקודם, בתיבה 7, הוא V7 מעל צליל העוגב של הטוניקה. שימו לב ששופן כתב את האקורד עם C♭ במקום B♮. באקורדים בעלי צליל משותף מופיעים לעיתים כתיבים חלופיים, אך במקרה זה הכתיב B♮ היה מבהיר את תפקיד הצליל כשכן לצלילי C הסמוכים לו באותו קול.

דוגמה 7. Frederic Chopin, אטיוד ב־F מינור, אופוס 10, מספר 9, תיבות 1–9. אקורד CT⁺⁶ מופיע מעל צליל עוגב של הטוניקה בתיבה 8. הפניות: [1]

1. אקורדים בעלי צליל משותף (.pdf, .docx). המטלה מבקשת לכתוב אקורדים בעלי צליל משותף, לממש בס ממוספר, להשלים הולכת ארבעה קולות לפי מספרים רומיים ולנתח קטע מוזיקלי. קישור לשמע: הקטע מתחיל ב־0:25. הפניות: [1] [2] [3]