סוגי קדנצות קלאסיות

קדנצה (cadence) היא נקודת הגעה המסמנת את סופה של יחידה מוזיקלית, כגון פראזה, נושא, חלק צורני גדול או פרק. קדנצה היא בו בזמן אירוע הרמוני, מלודי, מקצבי וצורני, אך נהוג לסווג קדנצות לפי הדרכים השונות שבהן ההרמוניה והמלודיה מבטאות את נקודת ההגעה.

קדנצות אותנטיות וחצי קדנצות

תחילה מחלקים את נקודות ההגעה המסיימות יחידות לקדנצות אותנטיות ולחצי קדנצות. קדנצה אותנטית מתרחשת כאשר יחידה צורנית מסתיימת במהלך D5–T1 — V⁽⁷⁾–I, כלומר sol אל do בקול הבס. אם המלודיה המלווה את המהלך מגיעה ל־do, זו קדנצה אותנטית מושלמת (perfect authentic cadence). אם המלודיה מסתיימת ב־mi או ב־me, או לעיתים רחוקות יותר ב־sol, זו קדנצה אותנטית בלתי מושלמת (imperfect authentic cadence).

סיומי פראזות על V, ללא המשך אל I, נקראים חצי קדנצות (half cadences). בדרך כלל מופיע בהם re במלודיה, אך אפשר להגיע מלודית גם ל־ti או ל־sol. אקורד V הוא כמעט תמיד אקורד משולש ולא אקורד ספטימה, והוא תמיד במצב יסודי, D5.

הבחנה בשמיעה ובעזרת תווים בין קדנצה אותנטית מושלמת (PAC), קדנצה אותנטית בלתי מושלמת (IAC) וחצי קדנצה (HC) חיונית לניתוח צורני ולחיבור מודלים.

קדנצות פשוטות, מורכבות וכפולות

מחברי חיבורים איטלקיים על כלי מקלדת, כגון Furno ו־Fenaroli, וגם תאורטיקנים היסטוריים אמריקאים מאוחרים יותר כגון Robert O. Gjerdingen, מבחינים בין קדנצות לפי הולכת הקולות שמעל הרמוניית הדומיננטה. הבחנות אלה אינן מחליפות את PAC/IAC/HC, אלא מוסיפות רמת פירוט המועילה במיוחד בחיבור מודלים. הן מספקות עוד שלוש קטגוריות: קדנצה פשוטה (simple cadence), קדנצה מורכבת (compound cadence) וקדנצה כפולה (double cadence).

קדנצה פשוטה מתרחשת כאשר תפקיד הדומיננטה מתבטא באקורד יחיד — משולש או אקורד ספטימה. היא יכולה להשתלב במבנה PAC, IAC או HC, אך הגרסה עם אקורד הספטימה מופיעה בדרך כלל רק בקדנצות אותנטיות.

קדנצה מורכבת מתרחשת כאשר צליל הבס sol של הדומיננטה הקדנציאלית חוזר, ולעיתים קרובות ה־sol השני נמוך באוקטבה מהראשון. לקדנצה המורכבת שלוש צורות מסוימות.

בסוג הראשון יש השהיית 4–3 — do אל ti — מעל sol בבס הדומיננטה. במרקם ארבעה קולות, שני הקולות האחרים מחזיקים קווינטה ואוקטבה מעל הבס. סימון הבס הממוספר המקוצר הוא בדרך כלל 4–3, המייצג בארבעה קולות 8/5/4–8/5/3. השהיית 4–3 יכולה להופיע מעל הדומיננטה הקדנציאלית של PAC, IAC או HC.

הסוג השני מוסיף להשׁהיית 4–3 שלעיל קול הנע מ־mi/me אל re, כלומר 6–5. במרקם ארבעה קולות הבס מוכפל. הסימון המקובל הוא 6/4–5/3, ומכאן השם הנפוץ אקורד שש־ארבע קדנציאלי (cadential six-four). הסימון המלא הוא 8/6/4–8/5/3. שש־ארבע קדנציאלי יכול להופיע מעל הדומיננטה הקדנציאלית של PAC, IAC או HC.

הסוג האחרון הוא מקרה מיוחד של שש־ארבע קדנציאלי: הקול הרביעי מציג ספטימה מעל אקורד הדומיננטה השני, במקום רק להכפיל את הבס בשני האקורדים. סוג זה מחייב ארבעה קולות וסימון מלא 8/6/4–7/5/3. הוא מופיע לעיתים רחוקות מעל הדומיננטה של חצי קדנצה, ומיועד בעיקר לקדנצות אותנטיות.

קדנצה כפולה היא תבנית בת ארבעה שלבים מעל הדומיננטה הקדנציאלית, המשמשת כמעט רק בקדנצות אותנטיות מושלמות. אף שכבר יצאה מן השימוש הנפוץ בתקופת מוצרט והיידן, היא הייתה רכיב מרכזי אצל מלחינים מוקדמים יותר בסגנון הגלנט ובחיבורים קלאסיים על הלחנה וליווי. התבנית מעל הדומיננטה היא 5/3–6/4–5/4–5/3. בארבעה קולות הבס מוכפל גם הוא, או שאפשר להוסיף ספטימה לכל אקורד קווינטה, כלומר לכל אקורד שאינו 6/4.

הולכת קולות בסגנון קפדני לכלי מקלדת

בסגנון מלודי קפדני לכלי מקלדת יש לסיים תמיד פראזה אידאלית בקדנצה אותנטית מושלמת (PAC). ככל האפשר הגיעו אל ה־do האחרון במלודיה בצעד, מ־re או מ־ti, ועדיף מ־re. בקדנצות מורכבות או כפולות השתמשו בסידור הקולות העליונים שבדוגמאות לעיל, כמובן בטרנספוזיציה לטונליות המתאימה.

בסגנון בס רציף (basso continuo), הקול העליון יכול להסתיים בכל צליל של אקורד הטוניקה המשולש. ככל האפשר השתמשו בקולות שבדוגמאות לעיל, אך שנו את סדרם: למשל, העלו את קו הטנור לראש המרקם, כך שהמלודיה והאלט יהפכו לאלט ולטנור. הקפידו רק שאם ti מופיע בקול העליון לפני אקורד הטוניקה האחרון, הוא יפתור את נטייתו כלפי מעלה אל do.

בשני המקרים הקדישו תשומת לב מיוחדת לגרסת שש־ארבע הקדנציאלי. אף שצליליו יוצרים אקורד משולש קונסוננטי עם הבס, גם הסקסטה וגם הקוורטה באקורד הראשון פועלות כהשהיות, ולכן חייבות להיפתר מטה בצעד ולהיות מוכנות באופן חלק, באמצעות צלילים משותפים או צעדים. הדבר נכון בלי קשר לשאלה איזה קול נמצא במלודיה, באלט או בטנור.

הערת המהדורה העברית: הסיווג וההנחיות כאן הם של הספר ושל התרגול הקפדני המתואר בו. שינוי סדר הקולות בפסקת הבס הרציף אינו שינוי היפוך האקורד; ״מורכבת״ מתארת קדנצה, ולא מרווח מורכב או משקל מורכב.

---

הרחבה מגרסה 2 — בטא: ההסברים והוראות דפי העבודה שלהלן נבדקו מול המקור. דוגמאות התווים בדפי העבודה נשמרו במקורן; כותרותיהם באנגלית. קישורי השמע ושירותי החוץ טרם אומתו במלואם. הרחבה זו מיועדת למהדורת הקריאה וטרם נכללת בספר השמע.

דפי עבודה מגרסה 2: הרמוניה, קדנצות וסיומי פראזות

ההוראות הבאות מתרגמות במלואן שני דפי עבודה מפרק Introduction to Harmony, Cadences, and Phrase Endings, מאת John Peterson. בשלב זה משתמשים רק בטוניקה ובדומיננטה. לתרגול ארבעה קולות בחרו בגרסה הראשונה; לגרסה המתרגלת אקורדים ומלודיה בלי הולכת ארבעה קולות בחרו בשנייה.

גרסה	קובץ מקור ללא שינוי	היקף
כתיבה בארבעה קולות	PDF	ארבעה עמודים
ללא כתיבה בארבעה קולות	PDF	שלושה עמודים

גרסה ראשונה: כתיבה בארבעה קולות

חלק 1 — קדנצות במז׳ור. בכל דוגמה:

1. זהו את הטונליות המז׳ורית וכתבו אותה מתחת לסימני הסולם.
2. כתבו את הקדנצה המבוקשת בארבעה קולות, באמצעות אקורדי I ו־V בלבד.

חלק 2 — קדנצות במינור. בכל דוגמה:

1. זהו את הטונליות המינורית וכתבו אותה מתחת לסימני הסולם.
2. כתבו את הקדנצה המבוקשת בארבעה קולות, באמצעות אקורדי i ו־V בלבד.

חלק 3 — ניתוח קדנצות. זהו את כל הקדנצות בכל אחד מן הקטעים הבאים. כתבו את סוג הקדנצה ישירות מעל האקורד האחרון שלה.

• קטע 1: Francis Johnson, ‏“Ford”, מס׳ 7 מתוך A New Collection of Cotillions, תיבות 1–8. קישור ההאזנה שבדף.
• קטע 2: אותה יצירה, תיבות 18–26. קישור ההאזנה שבדף.
• קטע 3: Francis Johnson, ‏“Augustus”, מס׳ 3 מאותו קובץ. קישור ההאזנה שבדף.

גרסה שנייה: ללא כתיבה בארבעה קולות

חלק 1 — קדנצות במז׳ור. בכל דוגמה:

1. זהו את הטונליות המז׳ורית וכתבו אותה מתחת לסימני הסולם.
2. בעזרת I ו־V בלבד, כתבו מתחת לחמשה מספרים רומיים שייצרו את הקדנצה המבוקשת.
3. כתבו על החמשות את האקורדים שהמספרים הרומיים מציינים: בחמשת הבס כתבו את המשולש השלם; בחמשת הסול כתבו מלודיה פשוטה בתווים שלמים, המסתיימת בצליל המתאים לקדנצה.

הדוגמה הראשונה כבר פתורה כדי להדגים את המשימה.

חלק 2 — קדנצות במינור. בכל דוגמה:

1. זהו את הטונליות המינורית וכתבו אותה מתחת לסימני הסולם.
2. כתבו מתחת לחמשה מספרים רומיים שייצרו את הקדנצה המבוקשת, באמצעות אקורדי טוניקה ודומיננטה בלבד.
3. כתבו את האקורדים שהמספרים הרומיים מציינים: בחמשת הבס משולש שלם, ובחמשת הסול מלודיה פשוטה בתווים שלמים, המסתיימת בצליל המתאים לקדנצה.

תיקון מקור מסומן: הוראת חלק 2 בגרסה השנייה מדפיסה I גדולה גם תחת הכותרת מינור. בפרק המקור ובגרסת ארבעת הקולות נכתב i לטוניקה במינור ו־V לדומיננטה המז׳ורית. הניסוח העברי משתמש בשמות התפקידים כדי להבהיר את הכוונה, ומציין במפורש את הסתירה. אין לשנות את הטוניקה המינורית למז׳ורית בגלל האות הגדולה בדף.

חלק 3 — ניתוח קדנצות. בכל קטע זהו את כל הקדנצות וציינו את סוגן ישירות מעל האקורד האחרון של הקדנצה. הקדנצה הראשונה כבר סומנה כדוגמה. אלה אותם שלושה קטעים מאת Francis Johnson המפורטים בגרסה הראשונה.

מפתח סימונים ומגבלות

PAC — קדנצה אותנטית מושלמת; IAC — קדנצה אותנטית בלתי מושלמת; HC — חצי קדנצה. במינור משתמשים בצליל המוביל המוגבה, ti, באקורד V; זהו סולפז׳ יחסי, ולא B מוחלט בכל סולם.

דפי התווים המקוריים נשמרו ללא שינוי, וכותרותיהם באנגלית. ההקלטות מקושרות בלבד ולא נבדקו בהאזנה. אין כאן מחוון תשובות מלא או אישור שכל הקדנצות בקטעים נותחו מחדש.

דף ארבעת הקולות: John Peterson, ‏© 2021; הדף ללא ארבעה קולות: John Peterson ו־Megan Lavengood, ‏© 2023. שני הדפים ברישיון CC BY-SA 4.0, Open Music Theory. פרק המקור. יצירות Francis Johnson ההיסטוריות אינן הקלטות מודרניות; ההקלטות אינן מועתקות. תרגום וביקורת עצמית בסיוע AI, ללא הגהה אנושית עצמאית.

הרחבה מגרסה 2: חיזוק סיומים בשש־ארבע קדנציאלי

מקור: John Peterson, ‏Strengthening Endings with Cadential 6/4. יחידות ההסבר וההוראות הבאות מצטרפות לדיון הקיים בקדנצות.

מהו שש־ארבע קדנציאלי?

שש־ארבע קדנציאלי, cad. 6/4, הוא עיטור של הדומיננטה. שני צלילי קישוט מופיעים מעל sol, דרגה 5, בבס: האחד במרחק סקסטה והאחר במרחק קוורטה. הם מגבירים לעיתים קרובות את הציפייה לקדנצה. למרות שמו, הצירוף יכול להופיע גם במקום אחר בפראזה כעיטור של V או V7.

אקורדי 6/4 מיוחדים משום שהקוורטה מול הבס דיסוננטית. לכן מלחינים מטפלים בהם בדרכים מובחנות, המתחלקות לארבע קטגוריות; לכל סוג תווית המתארת את תפקודו. הסוג הקדנציאלי הוא רק אחד מהן.

מדוע התווית מציינת דומיננטה?

הצלילים יכולים לאיית משולש טוניקה בהיפוך שני. ובכל זאת, גרסה 2 מסמנת את הצירוף ואת פתרונו לדומיננטה כיחידה אחת, באמצעות V והמהלכים 6–5 ו־4–3, ובמידת הצורך גם 8–7.

הצירוף נוצר מצלילי קישוט ואינו משולש עצמאי בהקשר הזה. נוסף על כך:

1. הוא מופיע אחרי קדם־דומיננטה חזקה. סימון I6/4 עשוי לרמוז שהקדם־דומיננטה הגיעה לטוניקה, אף שכאשר sol בבס אין זו התחושה הנשמעית.
2. סימון דומיננטי מבטא את צליל הצירוף כהרחבה של V, ואילו I6/4 מתאר רק את איותו.

בהערת השוליים המחבר מציע לנגן את הדוגמה ולעצור על השש־ארבע: האם הוא נשמע יציב? הטוניקה מזוהה עם יציבות ובית, בעוד שהדומיננטה יוצרת רצון לפתרון. הצירוף נשמע כאן יותר בלתי יציב מיציב.

הבהרת שיטות הסימון: בפרק הקיים מופיע גם Cad.. שיטת גרסה 2 מדגישה את השתייכות הצירוף לדומיננטה. הצגת שתי השיטות אינה הוראה להחליף את סימוני כל הפרקים הקודמים.

איות בארבעה קולות

1. כתבו sol בבס.
2. מצאו את הצלילים הנמצאים סקסטה וקוורטה מעליו. בחרו אחד מהם לסופרן; השני יופיע בקול פנימי.
3. מלאו את הקולות הפנימיים: קול אחד מכפיל את הבס, כנדרש בתרגול הזה כדי להימנע ממקבילות; הקול האחר מקבל את הצליל שנותר משלב 2.

פתרון והגעה אל הצירוף

השש־ארבע יכול להיפתר למשולש V או ל־V7. הקווים בסימון 6–5 ו־4–3 מורים לשמור את התנועה באותו קול: הסקסטה מעל הבס יורדת לקווינטה, והקוורטה יורדת לטרצה. כדי להוסיף ספטימה, הקול שמכפיל את הבס יורד בצעד, מאוקטבה לספטימה מעל הבס — 8–7.

כל הרמוניה שיכולה להגיע ל־V יכולה להגיע גם לעיטורו הקדנציאלי; בדרך כלל אלה קדם־דומיננטות חזקות, IV ו־ii6. שימו לב לשתי הנחיות:

• בדקו שאין אוקטבות מקבילות בין הקדם־דומיננטה לשש־ארבע.
• התנועה אל הצירוף וממנו חלקה בדרך כלל. הימנעו מהגעה בקפיצה אל אחד מצליליו. מלחינים קופצים לעיתים אל הסקסטה, אך קפיצה אל הקוורטה נדירה בהרבה מפני שהיא דיסוננטית, וממנה יש להימנע במיוחד בתרגול.

דף עבודה: כתיבה וניתוח

דף מקור ללא שינוי — PDF, שני עמודים.

חלק 1 — כתיבה: נתונים כמה קווי בס. לכל קו המייצג תבנית סיום: כתבו את הטונליות, הוסיפו ניתוח הרמוני וממשו את המהלך בארבעה קולות. אם הקו אינו תבנית סיום, השאירו את החמשות ריקות. לאורך התרגילים יש להשתמש לפחות פעם אחת בכל אחד מאלה: IV, ii6, cad. 6/4, V7. ציינו את סוג הקדנצה שכתבתם.

חלק 2 — ניתוח: הקטע הוא “Abendglocken” מאת Emilie Mayer, מס׳ 1 מתוך 2 Gesänge, תיבות 13–21.

1. כתבו את הטונליות.
2. זהו את כל הקדנצות.
3. הוסיפו ניתוח הרמוני של תבנית הסיום.
4. הקיפו וסמנו את סוגם של צלילי הקישוט בקול הזמר, המופיעים מעל תבנית הסיום שניתחתם.
5. בחמשות הריקות כתבו את תבנית הסיום בארבעה קולות, כדי להציג את הולכת הקולות האידאלית שבבסיסה. התחילו באותם צלילי בס וסופרן כמו בקטע.

הדף אומר שהיצירה לא הוקלטה ומפנה לגרסת MIDI בקובץ MuseScore של המטלה. זו אמירה של המקור בעת כתיבתו, ולא בדיקה עדכנית שאין הקלטות. קובץ התווים המקושר בפרק לא נבדק בניגון. אין זו הפקה או סינתזה של ספר שמע.

דף העבודה © 2021: John Peterson; בעמוד השני נכללים גם Brian Jarvis ו־Kyle Gullings, CC BY-SA 4.0, Open Music Theory. פרק המקור. הלחן ההיסטורי מאת Emilie Mayer והטקסט מאת Johann Nepomuk Vogl; רשומת המקור והמהדורות מתעדת את פרסום 1842 ומהדורות בנחלת הכלל ו־OpenScore CC0. דף OMT נשמר ברישיונו המקורי, ללא שינוי בתווים. ביקורת עצמית בסיוע AI; אינה מחוון תשובות, הגהה אנושית עצמאית או אישור ניגון.