יסודות התיווי

תווים

כשהוא כתוב על חמשה, תו מציין גובה צליל וערך קצבי. הסימן מורכב מראש תו (notehead), ריק או מלא, ועשוי לכלול גם רגל (stem), קורה (beam), נקודה (dot) או דגל (flag).

חמשה

תווים אינם יכולים למסור את גובה הצליל שלהם בלי להיות ממוקמים על חמשה (staff). חמשה מורכבת מחמישה קווים אופקיים במרווחים שווים. צורת הרבים של staff באנגלית היא staves.

מפתחות

התווים עדיין אינם יכולים למסור את גובה הצליל שלהם אם החמשה אינה כוללת מפתח (clef). המפתח קובע אילו גבהים מיוצגים בקווים וברווחים של החמשה. שני המפתחות הנפוצים ביותר הם מפתח סול (treble clef) ומפתח פה (bass clef); מפתחות נוספים שתפגשו בתדירות גבוהה יחסית הם מפתח דו של אלט (alto clef) ומפתח דו של טנור (tenor clef).

להלן התו C4 במפתחות סול, פה, דו של אלט ודו של טנור.

מערכת של שתי חמשות

מערכת של שתי חמשות (grand staff) מורכבת מחמשה במפתח סול ומחמשה במפתח פה. שתי החמשות מחוברות בסוגר מסולסל. מערכת זו נפוצה בתיווי לפסנתר ולכלים פוליפוניים אחרים.

קווי עזר

כאשר מנעד המוזיקה חורג ממה שאפשר לכתוב על החמשה, מוסיפים קווים כדי שגובה הצליל יישאר ברור. קווים אלה נקראים קווי עזר (ledger lines). בדוגמה שלהלן, מסונטת הפסנתר ב־G של היידן, Hob. XVI: 39, התו Ab5 נמצא מעט מעל חמשת הסול ביד ימין, והתווים G3 ו־B3 נמצאים מעט מתחת לחמשת הסול ביד שמאל.

סימני היתק

סימני היתק (accidentals) מציינים הגבהה או הנמכה של גובה צליל. הם נכתבים משמאל לתו.

• כשמנמיכים בחצי טון תו של קליד לבן בפסנתר, מוסיפים במול.
• כשמגביהים בחצי טון תו של קליד לבן בפסנתר, מוסיפים דיאז.
• כשמגביהים בחצי טון תו שכבר מסומן בבמול, מוסיפים בקר.
• כשמנמיכים בחצי טון תו שכבר מסומן בבמול, מוסיפים במול כפול.
• כשמגביהים בחצי טון תו שכבר מסומן בדיאז, מוסיפים דיאז כפול.

הדוגמה שלהלן מציגה, לפי הסדר, במול, בקר, דיאז, דיאז כפול ובמול כפול.

---

הרחבה מגרסה 2 — בטא: ההסברים והוראות דפי העבודה שלהלן נבדקו מול המקור. דוגמאות התווים בדפי העבודה נשמרו במקורן; כותרותיהם באנגלית. קישורי השמע ושירותי החוץ טרם אומתו במלואם. הרחבה זו מיועדת למהדורת הקריאה וטרם נכללת בספר השמע.

מדוע כותבים מוזיקה?

מקור ההשלמה: Chelsey Hamm, מבוא לתיווי מוזיקלי מערבי, גרסה 2.

המונח תיווי מוזיקלי מערבי (Western musical notation) מתייחס לסימנים כתובים המשמשים למסירת צלילים מוזיקליים. זו אחת משיטות תיווי רבות שהתפתחו בתקופות, במקומות ובתרבויות שונות. מי שכותב מוזיקה בוחר בשיטת תיווי בהתאם לגורמים הללו, כלומר להקשר החברתי או לסביבה התרבותית שלו.

מוזיקה היא אמנות הנקלטת בשמיעה, ואפשר לייצג אותה באופן חזותי באמצעות תיווי. חשבו על תרגום משפה אחת לאחרת: תרגום ישיר, מילה במילה, אינו תמיד אפשרי או מועיל, ולכן המתרגם צריך לחשוב כיצד למסור לקורא את המשמעות. בדומה לכך, כתיבת צלילים מחייבת החלטות על מה צריך למסור וכיצד. שום שיטת תיווי אינה יכולה ללכוד כל היבט של הצליל בפירוט מלא ולהישאר שימושית או קריאה; לכן אפשר לייצג בה רק חלק מן המרכיבים המוזיקליים.

ובכל זאת, לתיווי כתוב יש כמה יתרונות. למשל, אין צורך לשנן יצירה כתובה, ואפשר לתעד פרטים שאחרת היו עלולים להישכח. התיווי גם מנגיש יצירות ליותר אנשים: מי שמכיר את השיטה יכול ללמוד יצירה הכתובה בה בעצמו, בלי עזרת מורה.

דמיינו שאתם ממציאים דרך לכתוב שיר או יצירה אהובים, כך שמוזיקאי יוכל לבצע אותם בלי ששמע אותם קודם. בתרגיל הבא תוכלו לעשות זאת ביצירה או בשיר לבחירתכם. בזמן ההאזנה ותכנון השיטה, חשבו על השאלות הבאות:

1. אילו מאפיינים מוזיקליים ביצירה חשובים יותר, ואילו חשובים פחות?
2. אילו מאפיינים תרצו לכתוב? האם יש מאפיינים שתשאירו בחוץ?
3. האם תשובותיכם לשתי השאלות הראשונות ישתנו אם תכתבו שיר או יצירה אחרים?
4. כיצד תסבירו את שיטת התיווי שלכם למישהו אחר?

דף עבודה: המצאת שיטת תיווי

דף העבודה המקורי, שני עמודים · המחוון המקורי. ההנחיות והמחוון מתורגמים כאן במלואם; אפשר להשתמש בקבצים המקוריים לצד העברית.

פורמט ההגשה

• כתבו עבודה מוקלדת באורך שני עמודים מלאים, ברווח כפול. אפשר לצרף עד עמוד נוסף של דוגמאות.
• נדרשת לפחות דוגמה אחת: קטע מוזיקלי באורך 5–10 שניות, המתועתק לשיטת התיווי שלכם.
• כללו בגוף העבודה קישור להקלטה מקוונת של היצירה; אפשר לעשות זאת בהערת שוליים. ציינו חותמות זמן המאפשרות למצוא את הקטע בהקלטה, למשל 1:40–1:47.
• השתמשו בגופן בגודל 10–12 נקודות ובשוליים של אינץ׳ אחד. בדקו זאת: אינץ׳ אחד אינו תמיד ברירת המחדל.
• בכותרת פרטי ההגשה כתבו את שמכם ואת מספר הקורס בלבד. הוסיפו כותרת לעבודה עצמה; כותרת יצירתית או משעשעת יכולה ליצור אווירה נעימה.
• הקפידו על עריכה, הגהה וכתיב.

תוכן העבודה

כתבו בסגנון של מאמר לימודי קצר לתלמיד מתקדם, כגון קטע שסטודנט עשוי לקרוא בפרק של ספר לימוד. המטרה היא ללמד את הקורא על שיטת התיווי באופן בהיר ותמציתי ככל האפשר. אפשר לעיין בפרק הראשון של ספר לימוד לשם השראה.

בחנו היטב את ההנחות שעליהן נשען ההסבר: האם אתם מניחים שהקורא יקרא משמאל לימין ומלמעלה למטה? האם צליל הנכתב מעל צליל אחר אמור להישמע גבוה יותר? האם ערכים קצביים בגדלים, בצבעים או בצורות שונים, או תווים הקרובים זה לזה, אמורים להיקרא מהר יותר? ההנחות הללו אינן בהכרח משותפות לכל הקוראים או לכל התרבויות.

תארו את סוג המוזיקה שעבורו תוכננה השיטה, והביאו כמה דוגמאות מייצגות. תארו מאפיינים מוזיקליים: למשל עוצמה, מהירות, אופי נמרץ או עצוב, כלים, תוכן טיפוסי של מילות השירים וכל מאפיין נוסף שתמצאו. לדוגמה, אם בחרתם בסקא משנות התשעים, אפשר לתארו כמוזיקה שבדרך כלל חזקה, מהירה ונמרצת, עם מילים שמחות וכלים כגון גיטרה ובס חשמליים, מערכת תופים וסקסופונים, חצוצרות ו/או טרומבונים. להקות מייצגות הן Reel Big Fish, Less than Jake ו־The Mighty Mighty BossTones.

רוב העבודה יוקדש להסבר השיטה: תארו אילו מאפיינים היא מייצגת ואילו אינה מייצגת, הביאו דוגמה או דוגמאות המדגימות אותה, והסבירו את הדוגמאות ואת השיטה במלל ברור ותמציתי.

עליכם להחליט אילו מאפיינים סגנוניים יקבלו עדיפות. האם תייצגו גובה צליל? מה לגבי מקצב? אם תייצגו מקצב, האם תעשו זאת באופן כללי, כגון ערכים ארוכים, בינוניים וקצרים, או באופן מורכב יותר? אפשר לשקול גם את המרכיבים הבאים, או לבחור במכוון שלא לייצגם:

• דינמיקה: עוצמה חזקה או חלשה, והאם היא משתנה.
• גוון צליל: צבעים או כלים שונים, והאם הם משתנים.
• מילים.
• מפעם: מהירות המוזיקה, והאם היא משתנה.
• מצב רוח: האם המוזיקה בעיקר שמחה או עצובה, והאם הדבר משתנה.

הבחירה תלויה בסוג המוזיקה שבחרתם, ולא תהיה זהה אצל כולם. לא תוכלו לכלול כל מאפיין, וזה בסדר: תנו עדיפות ל־2–4 מן המאפיינים החשובים ביותר.

מחוון הערכה

רכיב	נקודות אפשריות
עמידה בהנחיות: גופן, שוליים, אורך, כותרת וכדומה	15
דקדוק ועריכה: כתיב, פסיקים, הגהה וכדומה	15
שימוש בדוגמאות: שילוב מוצלח וקלות מעקב	15
סגנון: העבודה נקראת כמאמר לימודי	5
הסבר המוזיקה: דוגמאות מייצגות, מאפייני הסוגה, מאפיינים המיוצגים בשיטה ושאינם מיוצגים בה, ומלל שקל להבין ולעקוב אחריו	40
יצירתיות והשקעה	10
סך הכול	100

דפי עבודה: כתיבת ראשי תווים, מפתחות וקווי עזר

שתי גרסאות של דף העבודה זמינות: ארבעה מפתחות, ארבעה עמודים, או מפתחות סול ופה בלבד, שלושה עמודים. ההנחיות של כל גרסה מופיעות להלן; החמשות שבקבצים המקוריים נשמרו ללא שינוי.

הגרסה הכוללת מפתחות דו

1. ראשי תווים: ציירו על החמשות את ראשי התווים המבוקשים: חמישה ראשים ריקים, אחד על כל קו; ארבעה ראשים ריקים, אחד בכל רווח; חמישה ראשים מלאים, אחד על כל קו; ארבעה ראשים מלאים, אחד בכל רווח.
2. מפתחות: ציירו שישה מפתחות מכל סוג: סול, פה, דו של אלט ודו של טנור.
3. קווי עזר: ציירו את מספר קווי העזר המבוקש מעל החמשה ומתחתיה, בלי ראשי תווים. בארבע השורות ציירו בהתאמה קו אחד, שני קווים, שלושה קווים וארבעה קווים, גם מעל החמשה וגם מתחתיה.
4. קווי עזר עם ראשי תווים: חזרו על ארבעת המספרים, והוסיפו ראש תו מלא על קו העזר הגבוה ביותר ועל קו העזר הנמוך ביותר.

הגרסה הכוללת מפתחות סול ופה בלבד

1. ראשי תווים: אותן ארבע משימות של ראשים ריקים ומלאים על הקווים וברווחים.
2. מפתחות: ציירו שישה מפתחות סול ושישה מפתחות פה.
3. קווי עזר: מעל החמשה ציירו קבוצות של קו עזר אחד, שניים, שלושה וארבעה. עשו זאת גם מתחת לחמשה.
4. קווי עזר עם ראשי תווים: בכל אחד מארבעת מספרי הקווים ציירו: מעל החמשה, ראש מלא על הקו הגבוה ביותר; מתחת לחמשה, ראש מלא על הקו הנמוך ביותר; מעל החמשה, ראש מלא ברווח שמעל הקו הגבוה ביותר; מתחת לחמשה, ראש מלא ברווח שמתחת לקו הנמוך ביותר.

לתרגול זיהוי שמות התווים, המשיכו אל דפי קריאת המפתחות בפרק גובה הצליל.

קרדיט ורישיון: המלל ודפי העבודה מאת Chelsey Hamm, מתוך Open Music Theory. דף המצאת השיטה והמחוון © 2019; דף ארבעת המפתחות © 2021; דף סול ופה © 2024. CC BY–SA 4.0. התרגום וההתאמה לעברית נעשו בסיוע AI. התוכן שולב כהרחבה; אינו תרגום של כל חומרי העזר וקישורי החוץ בפרקי המקור.